דפוקות נמשכות לדפוקים.
-
מצאתי מטלת כתיבה שכתבתי בגיל 10 פחות או יותר, ואני כותבת אותה כאן כי אני רוצה שהיא תהיה כאן, אין לי מושג למה, אולי כדי להיזכר במוח התמים שהיה לי פעם ולצחוק כל פעם מחדש כשאראה את זה.
ארץ בלי חוקים
יום אחר התעוררתי בארץ בלי חוקים ו...
הלכתי לסופר, כל המדפים היו ריקים, הלכתי לחנות צעצועים, לא היה צעצוע אחד, משום שלקחו הכל.
ככה זה, בארץ בלי חוקים כל האנשים גונבים דברים, פשוט משתלטים על העולם. כל היום ברחובות יש רק דם. אנשים מרביצים, מקללים, רוצחים, ככה זה... כי אין חוקים...
לא היה לי מה לעשות, פחדתי לרדת למטה, שגם אז יהרגו אותי. בסוף הלכתי לישון וכשהתעוררתי ראיתי אנשים בתוך הבית שלי שגונבים דברים. חזרתי לישון כדי שלא יעשו לי כלום, וכשקמתי ראיתי שביתי הרוס.
ירדתי לבסוף למטה ולפתע, המכונית שלי איננה ושוטר הרביץ לי.
לבסוף, קניתי בית חדש בארץ חדשה שהקמתי - ארץ עם חוקים.