"אני חלמתי על דברים גדולים אבל האנשים הם כל כך קטנים, חשבתי שכולם מאושרים, גיליתי שרובם פשוט בורחים"
זה לא מה שהיה פעם, פעם עוד היה אכפת לי מזה, היום יש אנשים שמעודדים אותי לא להיכנע וסוף סוף לתת לכל הכעסים שהבלגתי עליהם להתפרץ עכשיו, לדעת לכעוס פעם אחת באמת ועד הסוף.
"לא ידעתי מה עושים בתוך דממה"
אני מתגעגעת אלייך, נו... דיי עם כל השטויות האלה אני מבינה את הכוונה שלך ואת יודעת מה? הכוונה שלך הייתה הכוונה הכי טובה משל כולם, עכשיו הבנתי את זה.
"הדם לא קופא מהתרגשות"
מגיע לך
"למחות סוף-סוף את חותמו המוטבע בה ככווייה, צלקת מוגלתית כעורה. אבל היא יודעת, שום מציאות אינה חזקה די לסלק את הכמיהה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ממנטו מורי.
