* * *
קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך. וקוה אל ה': חזקו ויאמץ לבבכם. כל המייחלים לה': הלוא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת כי עמך ה' אלוקיך בכל אשר תלך (יהושע א,ט):
א. על-ידי שמחפשין ומבקשים עד שמוצאין בעצמן איזה נקודות טובות בכדי להחיות את עצמם ולחזק את עצמם בעבודתו יתברך על-ידי-זה נמשכין כל התיקונים שנעשו על-ידי כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם וכן כל התקונים שנמשכו על-ידי קרבנות וקטורת: [הלכות השכמת הבוקר הלכה א אות ח]
ב. אפילו במדרגות התחתונות מאד מאיר אור האין סוף יתברך כמובן בכתבים (עץ החיים שער מ"ז פ"ב ושער מג הקדמה לדרוש) רק שהוא בהעלם גדול ובלבושין רבים אבל כל מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך יכול לדבק את עצמו מכל מקום שהוא ועל זה נאמר (בתפילת ר"ה, זכרונות) אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ-בך כי צריכין התאמצות והתחזקות גדול לזה. וכל מי שהוא במדרגה נמוכה ביותר צריך להתחזק ולהתאמץ בזה ביותר ויותר כי גם בתוקף החושך בגיא צלמות יכולין להמשיך על עצמו אור האין סוף על-ידי שיסתום עיניו ויבטל עצמו איזה שעה אליו יתברך ועל זה נאמר [תהלים כג, ד] כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וכתיב (מיכה ז, ח) גם כי אשב בחושך ה' אור לי: [הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד אות א]
ג. צריך כל אדם לידע שבכל עת שמתנוצץ לו איזה התנוצצות אלוקות או אם נתעורר באיזה התעוררות חדש להשם יתברך אזי מתגרים בו יותר ויותר וצריך להיות חזק הרבה לבל יפול מזה ואל יחלש דעתו על-ידי-זה אפילו אם יהיה כן אלפים ורבבות פעמים חס-וחלילה רק צריך להתחזק הרבה על-ידי התורה היינו שיתחזק להמשיך חידושי תורה אמתיים ואפילו מי שאינו זוכה לזה יחזק את עצמו על-כל-פנים לעסוק בתורה בהתעוררות חדש ולקיים את כל דברי התורה בפשיטות ותמימות ולא יצא מדרכי התורה חס-ושלום. כי אף-על פי שלפי אור התלהבות לבבו הוא נכסף להיות קדוש ופרוש ומובדל לגמרי מהבלי עולם הזה לפי הזריחה של ההתנוצצות הזה ובאמת כך ראוי להיות. אך אם אף-על-פי-כן יצרו מתגבר עליו ומתגרה בו עתה ביותר דייקא, אל יפול לגמרי על-ידי-זה חס-ושלום רק יתחזק לבלי לצאת על-כל-פנים מדרכי התורה בפשיטות ויקיים מקרא שכתוב: (קהלת ז, יז-יח) אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה שלא ירשע הרבה חס-ושלום על-ידי שרצה לצדק הרבה ולא עלתה בידו. ואז כשילך בדרך זה ויהיה חזק בזה הרבה אז ילך לבטח דרכו ויוכל בכל פעם לעורר את עצמו להשם יתברך ולסתום עיניו בכל עת מחיזו דהאי עלמא ולבטל את עצמו אליו יתברך. ואם יזכה לבטל את עצמו באמת מעתה לצאת מחיזו דהאי עלמא לגמרי כראוי באמת בודאי מה טוב, ואם לאו חס-וחלילה על-כל-פנים לא יפול מזה כלל וכלל רק יחזק את עצמו להיות איש כשר בפשיטות גמור על-פי דרכי התורה הקדושה כי התורה משברת ומבטלת כל הסטרא-אחרא הרוצים להתגרות בנו חס-ושלום: [שם טז]
ד. מי שרוצה להתקרב להשם יתברך צריך תמיד לבקש את ה' בכל מקום אשר הוא שם ולקשר ולהעלות בחינת המקום אשר הוא שם, לבחינת למעלה מהמקום דהיינו להשם יתברך שהוא מקומו של עולם (ב"ר ויצא פ' ס"ח, מובא ברש"י תשא) ואז זוכה לעבוד את ה' באמת ואין שום מקום שימנעהו. ואפילו מי שנפל לאיזה מקום לא טוב בחטאיו ואפילו למקום נמוך ומגושם ומלוכלך מאד חס-וחלילה רחמנא לצלן, אף-על-פי-כן צריך שיזכור בהשם יתברך שהוא מקומו של עולם ששם יש מקום לכל אחד ואחד. ועל כן אין שום נפילה בעולם כלל כי מכל המקומות אשר נדח לשם יכול לחזור להשם יתברך בבחינת ובקשתם משם את ה' אלוקיך [דברים ד, כט] משם דייקא ממקום אשר הוא שם כמובא (דגמ"א פ' חקת בשם הבעש"ט ז"ל): [הלכות ציצית הלכה ג אות ט]
ה. כל מעשה האדם הם בזמן ובמקום ושם עיקר אחיזת הסטרא-אחרא. אבל השם יתברך הוא כביכול למעלה מהזמן והמקום ושם כולו טוב ואין שם אחיזת הסטרא-אחרא כלל ושם נמתק הכל וזה בחינת אם אסק שמים שם אתה וכו' ימים יוצרו ולא אחד בהם [תהלים קלט, ח-טז]. היינו שאין שום מקום וזמן לברוח ולהתייאש חס-וחלילה מהשם יתברך כי כל המקומות שבעולם הם אצלו והוא מחיה את כל המקומות והמדרגות שבעולם וכן לענין הזמן. ועל כן בכל זמן ובכל מקום יכולין למצוא אותו יתברך כי המקום בכללו וכן הזמן בכללו הכל הוא מהשם יתברך. ועל כן על-ידי תשובה יכולין להתקרב אליו יתברך ולעלות למעלה מהמקום והזמן: [שם אות טו]
ו. נגד כל הבלבולים והתאוות והמחשבות רעות וזרות הרודפים אחר האדם ומבלבלים אותו בכל עת ובפרט בשעת התפילה והאדם יש לו ייסורים גדולים מהם, העיקר הוא בחינת אריכת אפים שהוא בחינת אמונה כמבואר בפנים היינו שיהיה לו אמונה שלמה בהשם יתברך ובצדיקים וכשרים אמתיים ויתחזק ובעבדותו ולא יפול משום דבר ולא יכפת לה ולא תקצר רוחו משום בלבול וחלישות הדעת מה שהבעל דבר רוצה להכניס בדעתו כאילו אפס תקווה חס-וחלילה. כי צריך לבלי להסתכל על זה כלל רק להתחזק מאד כי אין שום יאוש בעולם כלל. ואיך שהוא אף-על-פי שכבר נפל נפילה זאת בעצמו כמה פעמים בלי שיעור אף-על-פי-כן אין יאוש בעולם כלל וצריך להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש ואל יפול לזקנה דסטרא אחרא כלל שנדמה בעיניו שכבר נזקן בחטאיו ובמעשיו שרגיל בהם עד שאי-אפשר לו לצאת מהם בשום אופן חס-וחלילה. ובאמת הוא צריך לידע ולהאמין שבכל יום ובכל עת ובכל שעה יש כח בהאדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש כי השם יתברך עושה חדשות בכל יום ואין שעה דומה לחברתה. על כן צריך להתחזק ולהתחיל בכל פעם מחדש ולפעמים גם ביום אחד צריכין להתחיל כמה פעמים ואפילו אם יהיה כך זמן ארוך יהיה איך שיהיה צריך להזכיר את עצמו בהשם יתברך בכל עת ובכל שעה ולשכוח לגמרי כל מה שעבר עד הנה ולהתחיל מעתה מחדש ממש כל מה שיוכל ואל יסתכל על שום בלבול וחלישות הדעת כלל. וכל זה הוא בחינת אריכת אפיים שצריך להאריך רוחו לעבור על כל הבלבולים והמניעות ולבלי להסתכל על שום דבר ולא תקצר רוחו מכל מה שעובר עליו. רק יתחזק בהשם יתברך בכל מה שיוכל כי השם יתברך מלא רחמים בכל עת וחסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו (ע"פ איכה ג, כב): [הלכות תפילין הלכה ה אות ו]
ז. כל ההתרחקות של רוב העולם מהשם יתברך הוא רק מחמת נפילות וחלישות הדעת. כי רובם התנסו כמה פעמים והתחילו בעבודת ה' ואחר כך נפלו למה שנפלו כל אחד כפי נפילתו רחמנא לצלן וקצתם התעוררו להתחיל עוד הפעם או כמה פעמים אבל אחר כך כשראו שאף-על-פי-כן נפלו אחר כך על כן נתייאשו בעצמן. אבל באמת כל זה מעשה בעל-דבר בעצמו שהוא זקן דסטרא אחרא כי נקרא זקן וכסיל (קהלת ד, יג) והוא רוצה להפיל את האדם לידי זקנה ותשות כח חס-וחלילה כאילו כבר נזקן בחטאיו ובמעשיו עד שאי-אפשר להשתנות עוד. ובאמת לא כן הוא כי בכל יום האדם הוא בריה חדשה ממש כמו שמברכין על זה כמה ברכות בברכת השחר. ועל כן צריך להתחזק בכל עת ויהיה דומה בעיניו כאילו היום נולד וכאילו היום מקבל התורה מחדש: [שם]
ח. השם יתברך ותורתו הוא אין סוף ואין תכלית וכמו שאין עליה בעולם לפי גדולתו יתברך כי גבוה מעל גבוה וכו' (שם ה, ז) כמו כן אין ירידה בעולם כי בכל הירידות חס-ושלום יש ירידה גרועה ביותר ומאחר שיש ירידה גרוע מזו חס-ושלום צריך להתחזק לבלי ליפול יותר חס-ושלום. ועיקר ההתחזקות הוא בכח הצדיקים הגדולים שלא עמדו לעולם עד מדרגה אחת ועלו בכל פעם יותר ואפילו כשהגיעו למדרגה גבוה שבמדרגות אפילו למדרגה עליונה ונוראה מאד אף-על-פי-כן לא הסתפקו את עצמן בזה ואומרים הלא השם יתברך אין סוף ומי יודע מה שיכולים בזה העולם להשיג עוד. על כן הם מתחילים בכל פעם מחדש עד שבאמת באים בכל פעם למדרגה גבוהה יתרה מאד וכן לעולם. על כן בכח צדיקים אלו יש תקווה לכל הנופלים ואין שום יאוש בעולם כלל. כי אף על פי שנדמה לו שמירידה כזאת אי-אפשר לעלות חס-וחלילה, אף-על-פי-כן מי יודע גדולת חסדי ה' כי יש חסד כזה אצלו יתברך שגם משם יכולין לעלות וכל צעקה וצעקה שצועק אפילו בשאול תחתיות אינו נאבד לעולם איך שיהיה אחר כך.
כי הצדיקים הנ"ל משיגים שכמו שאין עליה לעולם כמו כן אין ירידה לעולם שלא יוכלו לעלות משם ובאמת הכל אחד כי כל מה שהצדיק עולה למדרגה גבוה יותר ומשיג יותר גדולת השם הוא משיג יותר חסדי השם שזהו עיקר גדולת השם יתברך כי מדת החסד נקראת גדולה כידוע (תק"ז תי' כ"ב, דף ס"ז: ובפע"ח פ"ב משער הברכות) ועל-כן אלו הצדיקים שזוכים להשיג בכל פעם גדולת השם יתברך ביותר היינו גודל חסדיו על-ידי-זה זוכין להשיג כי אין שום ירידה ונפילה בעולם ואין שום יאוש בעולם כי משיגין בכל פעם חסדים כאלו שהם עיקר גדולת הבורא עד שעל-ידי-זה הכל יכולין לעלות. ועל כן באמת אפילו הקטנים במעלה מאד ואפילו אם נפלו לרשעות גמור חס-וחלילה אף-על-פי-כן כל זמן שהנשמה בקרבם כל זמן שיכולים לזוז עוד באבר אחד צריכין להאריך אפם ורוחם ולצפות לישועה תמיד ולהתגבר להתחיל בכל פעם מחדש בכל מה שיכולין יהיה איך שיהיה כי אין שום תנועה דקדושה ולא שום אנחה וצעקה וכיסופין דקדושה וכו' נאבד כלל לעולם כי לא יזנח לעולם ה' (איכה ג, לא) כי רבים רחמיו וחסדיו עד אין סוף ואין תכלית כנזכר לעיל: [שם ט]
ט. לפעמים הנפילה והירידה היא תכלית העליה. כי עקר הנפילה הוא כדי שיתחזק ויחזור ויתחיל ויחדש חיותו ומוחו שזה עיקר העבודה לחיות חיים חדשים בעבודתו יתברך בכל עת: [שם אות כב]
י. מה שרוב בני אדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה קדושה משורשה וקשה להם לשוב אל ה' להיות איש צדיק או איש כשר באמת כמו שאר צדיקים וכשרים כמרגלא בפומא דאינשי לומר [כמורגל בפי אנשים לומר] כשמספרין מאיש צדיק או מאיש כשר וירא באמת ומתחיל להתעורר בהם הרהורי תשובה גם כן להתקרב להשם יתברך, כי כל ישראל מלאים מחשבות של הרהורי תשובה והתקרבות להשם יתברך תמיד, אך אחר כך תכף אומרים מי יכול להתדמות לזה האיש צדיק וכו' כי היה נשמה קדושה מנעוריו. כאילו צדקת הצדיקים וכשרים הוא רק מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדתם אשר באמת אינו כן. כי עיקר צדקת הצדיק הוא רק על-ידי יגיעתו וטרחתו בעבודתו יתברך כמה וכמה ימים ושנים הרבה והתגבר והתחזק בכל פעם ולא הניח את עצמו ליפול בשום אופן והרבה בתפילה ותחנונים עד שזכה למה שזכה. וכל אדם יכול להיות כמותם כי הבחירה חופשית כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: (אבות פ"ד מי"ז) כתר שם-טוב מונח וכו'. ובאמת ענין הטעות הזה שסוברים שנפשם אינה קדושה משורשה ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים כל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות שמשם בחינת החילוף שנחלף הבן מלך לבן העבד כמבואר בסיפורי מעשיות (מעשה יא) שמחמת זה נפל למקום שנפל והלך בדרכים לא טובים עד שהיה מסופק בעצמו אם הוא בן המלך או בן העבד. כמו כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך בפרט בתוקף סוף הגלות המר הזה שהתגבר הבעל דבר מאד מאד עד שכמה בני אדם מייאשין את עצמן כאילו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת השם וכל זה הוא רק פיתוי היצר. כי באמת צריך הדם לידע ולהאמין שנפש כל אחד מישראל גבוהה ויקרה מאד מאד וכולם הם בחינת בני מלכים (שבת ס"ז) ויכולים לזכות למדרגות גבוהות וקדושות מאד כמו כל הצדיקים והכשרים כי גם עליהם עברו מחשבות וחלישות הדעת כאלה וכאלה. אך היו משכילים לבלי להניח להטעות אותם והתגברו והתחזקו מאד עד שזכו למה שזכו אשרי להם . וזה בחינת ויגבה לבו בדרכי ה' (דה"ב יז, ו): [ הלכות ברכת השחר, הלכה ג אות ו]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
