י. צריך לדעת שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מנה ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. ואפילו מי שעוסק במשא ומתן בגוים לא יוכל להתנצל ולומר אי-אפשי לעבוד את השם יתברך מחמת עוֹביוּת וגשמיות שנופל תמיד עליו מחמת העסק שעוסק תמיד עימהם כי בכל הדברים גשמיים ובכל לשונות הגויים יכול למצוא בהם אלוקות כי בלא אלקותו אין להם שום חיות וקיום כלל רק כל מה שהמדרגה יותר תחתונה אזי אלוקותו שם בצמצום גדול ומלובש במלבושים יותר: [שם לג]
יא. גלל כן צריך שתדע שאילו אם אתה משוקע במדור הקליפות ואתה במדרגה תחתונה מאד עד שנדמה לך שאי-אפשר עוד להתקרב אליו יתברך מחמת שנתרחק מאד ממנו אף-על-פי-כן תדע שאפילו במקומך גם כן שם תוכל למצוא אלוקותו ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה, כי לא רחוקה היא ממך, אלא שבמקומך שם רבו הלבושים: [שם]
יב. יש שעברו עברות כל כך עד שנפלו בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה, ומחמת זה נדמה להם שאין להם עוד תקוה חס-ושלום, כי 'עבר ושנה- נעשה לו כהיתר' זה בחינת הסתרה אחת, אבל כשעבר יותר חס-ושלום, אזי השם יתברך נסתר ממנו בבחינת הסתרה שבתוך ההסתרה ואזי קשה מאד למצוא אותו יתברך[ אבל בבחינת עסק התורה יכולין לעורר גם אותו ולהודיעו מהשם יתברך שיש לו תקוה גם כן עד שישוב אל האמת ויתקרב לשם יתברך[ כי באמת בכח הצדיקים אמת יכולין להתקרב לשם יתברך תמיד בכל עת איך שהם בכל מקום שהם: [שם נו]
יג. במקומות הנמוכים מאד ורחוקים מאד מהשם יתברך שם דייקא מלובש חיות גבוה מאד בבחינת סתרי תורה, על כן מי שנפל מאד חס-ושלום[ צריך שידע זאת ששם במקומו דייקא יכול להתקרב להשם יתברך ביותר[ כי שם דייקא נעלם חיות גבוה מאד וכשיזכה לשוב אלה שם יתגלה על ידו דייקא תורה גבוהה דהינו סתרי תורה: [שם]
יד. אם מתעורר אדם לתשובה אזי כשרוצה להכנס בעבודת השם ולנסוע לצדיק מתגבר עליו בכל פעם יצר הרע יותר גדול על כן צריך בכל פעם התגברות ביותר והתחזקות חדש נגד היצר הרע החדש שמתגבר עליו בכל פעם. ומזה בא מה שלפעמים כשנתעורר האדם לנסוע על אנשי אמת יש לו תשוקה גדולה, ואחר כך כשמתחיל לנסוע נחלש חשקו ולפעמים כשמגיע לצדיק בעצמו נופל מתשוקתו לגמרי, כל זה נמשך מבחינה הנ"ל, כי תכף כשנתעורר לנסוע לצדיק האמת אזי המית יצרו הרע שהיה לו בתחילה ואחר כך כשרוצה לנסוע נתהוה לו יצר הרע חדש חזק מבתחילה, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו (סוכה נ"ב), על-כן מי שרוצה לקרב את עצמו לשם יתברך במאת צריך התחזקות חדש בכל פעם נגד היצר הרע החדש שמתחדש עליו בכל פעם: [שם עב]
טו. כי יש כמה בחינות ביצר הרע, ורוב העולם היצר הרע שלהם הוא נמוך ומגושם מאד רוח שטות ממש. ומי שיש לו דעת צח כל שהוא ומשער בלבו קצת את גדולת הבורא יתברך בודאי היצר הרע הזה הוא אצלו שטות גדול ושגעון ואפילו ניסיון של תאות נאוף הוא אצלו שטות, ואין צריך שום התגברות נגדו, רק שיש לו יצר הרע אחר גבוה מזה הרבה. אבל זה היצר הרע של רוב העולם הוא שטות גדול באמת למי שהוא רק בעל שכל אמת לבד: [שם]
טז. ויש שהיצר הרע שלהם הוא בחינת קליפה דקה, וזה היצר הרע אין מגרין אלא באיש חיל גדול במעלה קצת אבל עדין אין זה היצר הרע של הצדיקים אמתיים, כי היצר הרע שלהם הוא מלאך הקדוש ממש: [שם]
יז. גם בענין ההתקרבות עצמו לשם יתברך יש יצר הרע גדול, הינו שלפעמים ריבוי ההתלהבות חוץ מהמדה הוא מהיצר הרע, וזה בחינת פן יהרסו לעלות אל ה' (שמות יט, כא), וצריכין לבקש רחמים להינצל גם מזה: [שם]
יח. מי שיש עליו דינים חס-ושלום ויש לו איזה צרה רחמנא לצלן צריך לראות להתגבר אז ביותר להנצל מהיצר הרע, כי אז מתגבר עליו היצר הרע ביותר, כי עיקר שורש היצר הרע הוא גבורות ודינים רחמנא לצלן: [שם]
יט. גם עצבות מזיק מאד ונותן כוח ליצר הרע. על כן צריך להתגבר מאד לשמח את נפשו בכל דרכי העצות המבוארים במקומם, כי עקר ההתחזקות הוא על-ידי שמחה וחדוה כמו שכתוב כי חדות ה' היא מעוזכם (נחמיה ח, י): [שם]
כ. ההתרחקות היא תחילת ההתקרבות. היינו כשאדם רוצה להתקרב לשם יתברך, אזי על פי רוב באים עליו דינים ויסורים ומניעות רבות ועצומות, ונדמה לו כאילו מרחקים אותו, אבל כל זה לטובה בשביל התקרבות. וצריך להתחזק ולהתגבר ולהתאמץ ולעמוד בניסיון הזה שלא יתרחק חס-ושלום על-ידי היסורים והמניעות וההתרחקות. ואל יטעה בעצמו לומר שמרחיקין אותו חס-ושלום, רק ידע ויאמין שכל מה שעובר עליו הכול לטובתו כדי שיתגבר להתקרב יותר, כי ההתרחקות היא רק בשביל ההתקרבות: [שם עד]
כא. עצה להתחזקות הוא הדיבור, דהיינו שאפילו אם נפל למקום שנפל אף-על-פי-כן יתחזק גם שם לדבר דיבורי אמת, דהיינו דיבורי תורה ותפילה ויראת שמים ולשוח בינו לבין קונו ולשוח עם חברו ומכל שכן עם רבו, כי הדיבור יש לו כח גדול ולהזכיר את האדם בשם יתברך ולחזקו תמיד אפילו במקומות הרחוקים מהקדושה מאד: [שם עח]
עיין בליקוטי עצות, דיבור אות י"ט וזו לשונו שם: גם הדיבור הוא בחינת אם הבנים, היינו כמו שהאם הולכת תמיד עם בניה אפילו למקומות המטונפים ואינה שוכחת אותם, כמו כן הדיבור הולך עם האדם תמיד אפילו במקומות המטונפות, ומזכיר אותו תמיד את השם תברך. היינו שאפילו אם האדם מונח חס-ושלום בשפל המדרגה אד במקום שהוא, חס -ושלום, אף-על-פי-כן על-ידי הדיבור יכול להזכיר את עצמו בשם יתברך לעולם, דהיינו שאפילו אם הוא במקום שהוא אם יתחזק גם שם לדבר על כל פנים דיבורים קדושים של תורה ותפילה ושיחה בינו לבין קונו או לשוח עם רבו או חברו ביראת שמים. יכול להזכיר את עצמו בשם יתברך לעולם, אפילו שם במקומות הרחוקים מאד מהשם יתברך שהם בחינת מקומות המטונפים, אפילו אם נפל למקום שנפל רחמנא לצלן. כי הדיבור אינו מניח אותו לשכוח את השם יתברך. והבן הדבר היטב מגודל כח הדיבור. והוא עצה נפלאה ונוראה למי שחפץ באמת לבל יאבד עולמו לגמרי חס-ושלום:
כב. צריך להיות תמיד בשמחה ולעבוד את השם בשמחה. ואם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק את עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת, ויאחז את עצמו עתה בהתעוררות והזריחה שהיה לו מאז ומקדם: [שם רכב]
כג. מי שהוא מעורב בין העכו"ם דהיינו שיש לו עסקים ומשא ומתן עימהם צריך לשמור את עצמו מאד מאד שלא יזיק לו חס-ושלום ולקדושת יהדותו, כי בקל יוכל להיתפס ברשתם חס-ושלום, וצריך להתחזק מאד ולהזכיר את עצמו בכל פעם בקדושת יהדותו ולבקש מהשם יתברך הרבה שלא ילמד ממעשיהם ודרכיהם: [שם רמד]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
