שובי נפשי

בפי דוד המלך בשורה- תורת ה' תמימה היא. אין פרט במציאות, קטן ככל שיהיה, שהוא מנותק מהתגלות רצון ה', הנמצאת גם במקומו הוא. יוכל הוא לעצום את עיניו, אבל לא להתכחש למציאות. תמימה, שלמה, לא מותירה נקודה בודדת ממך בחוץ.

הכיצד? האם אני שחטאתי ופגמתי כל כך, עדיין קשור בכלל לה‘ ולתורתו? הלא אף אם קיימות בתוכי מעט נקודות טובות, בטלות הן באלפי מקטרגים העומדים לנגדן.

בשל זאת הפסוק ממשיך: משיבת נפש. התורה שחייבת להיות נוגעת לפנימיות לבבנו, היא זו שתגלה לנו דרכי תיקון ועליה, לדבק את עצמנו אל השם יתברך מכל מקום שהוא. החושך הגדול שעיני בשר רואות, יסולק במעט מן האור שתשפוך עליו התורה. היא זאת שתשיב לנו את נפשנו, תשיב לנו את חיינו.

בתורותיו ובשיחותיו גילה רבי נחמן מברסלב יסודות רבים, שאותם פיתח והרחיב תלמידו רבי נתן, על ההתחזקות והתקווה. כל אלה לוקטו לספר "משיבת נפש", המפורסם כאן באתר. בספר זה באו כל הדרכים והעצות לגלות לכל אדם באשר הוא, שבאמת ה‘ נמצא עימו, גם במדרגה התחתונה ביותר. "אין שום נפילה בעולם", אמר רבי נתן. גם בבור העמוק ביותר מבצבצות קרני אורה, גם שם מציאות ה' נוכחת, מחכה להעמידו ולהעלותו, אם רק ירצה. יוכל הוא למוצאה, אם רק יאמין.

עיין תשובה אות י' וזו לשונו שם: כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה וצריך להיות לו שתי בקיאויות, היינו בקי ברצוא בקי בשוב, שזהו בחינת עייל ונפיק, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. היינו מי שרוצה לשוב להשם יתברך, צריך לחגור מותניו שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, היינו בין שיזכה לאיזה עליה ולאיזה מדרגה גדולה או קטנה, אך על פי כן, אל יעמוד שם, ולא יסתפק עצמו בזה וצריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך לילך יותר ויותר וכו' שזהו בחינת בקי ברצוא וכו'.

וכן להיפך שאפילו אם יפול חס ושלום למקום שיפול, אפילו בשאול תחתיות חס ושלום, גם שם אל יתייאש את עצמו לעולם בשום אופן יהיה איך שיהיה, רק יחפש ויבקש את השם יתברך ויחזק עצמו בכל מקום שהוא בו, בכל מה שיוכל כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם משם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך וזה בחינת: ואציעה שאול הנך, בחינת בקי בשוב, כי אי אפשר לזכות לתשובה כי אם כשבקי שתי בקיאויות אלו. ובאמת היא בקיאות גדול מאד שיזכה לידע שצריכין לייגע עצמו ולטרוח בעבודת ה' תמיד ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבוה יותר. ואף על פי כן אל יפול משום דבר, ואפילו אם יהיה איך שיהיה חס ושלום, אל על פי כן אל יפול בדעתו כלל ויקיים ואציעה שאול הנך כנ"ל. וכשיש לו שתי בקיאויות אלו אזי הוא הולך בדרכי התשובה, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו וזוכה לכבוד ה' ונעשה על ידי זה אדם לשבת על הכסא אשרי לו: [שם]

ב. עיקר גדולתו של הקדוש ברוך הוא, הוא שגם הרחוקים ממנו יתברך מאד מאד גם הם יתקרבו לעבודתו, ובזה נתייקר ונתעלה שמו יתברך למעלה ולמטה. על כן אין לאדם לייאש עצמו מלהתקרב לעבודת ה' מחמת שנתרחק מאד מהשם יתברך על ידי חטאיו המרובים, אף שהרבה לעשות רע חס ושלום. כי אדרבא, ממנו דייקא יתעלה וישתבח ויתגדל כבודו יתברך ביותר כנ"ל. אבל עקר התקרבות הרחוקים להשם יתברך הוא על ידי צדיקי הדור: [שם י]

ג. החברים המקורבים לצדיקי אמת ואוחזים את עצמם בהם, ראוי שיחזקו זה את זה ויעוררו זה את זה. ועיקר התחזקות הוא בגודל כח הצדיק האמת שהוא גדול כל כך, עד שיכול להעלות גם נפשו הפגומה ביותר ולא יצאה עדין מחול אל הקודש אפילו כחוט השערה, גם אותו יכול הצדיק להעלות ולחדשו לטובה בגודל כוחו וזה עיקר ההתחזקות של כל אחד. כי אפילו הגרוע שבגרועים יהיה מי שיהיה אפילו אם עכשיו עובר עליו מה שעובר על זמן שאוחז את עצמו בצדיק האמת, יש לו תקוה טובה ונפלאה לנצח. גם צריכין שכל אחד יחזק את חבירו ויעוררו זה את זה ויחזקו זה את זה בעבודתו יתברך, ויזכיר כל אחד את חבירו כל העצות טובות שיודעים ומבינים כל אחד כפי מה שקיבלו מרבם: [שם יג]

ד. צריך לדעת, שהשם יתברך מתפאר אפילו עם הקל שבקלים שבישראל אפילו פושעי ישראל, וכל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש בו התפארות פרטי שהשם יתברך מתפאר עמו. על כן אסור לאדם לייאש עצמו מהשם יתברך אפילו אם קלקל ופגם הרבה מאד חס ושלום, כי עדין לא פסק חביבות השם יתברך ממנו כנ"ל ועל כן עדיין יכול לשוב לה'. והעיקר הוא על ידי אנשי אמת שהם יכולים למצוא גם הטוב וההתפארות שיש אפילו בהגרוע שבגרועים ולהשיב הכל להשם יתברך: [שם יג]

ה. כשצריך האדם לעלות מדרגא לדרגא צריך שיהיה לו ירידה קודם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה. ומזה יכול כל אדם להבין כמה הוא צריך להתחזק בעבודת ה', ולא יפול לעולם בדעתו מכל הנפילות והירידות שבעולם. כי אם יתאמץ ויתחזק לבלי להסתכל על זה בשום אופן שבעולם אפילו אם יעבור עליו מה, יזכה לבסוף שיתהפכו כל הירידות לעליות גדולות, כי הירידה היא תכלית העליה. ויש בזה הרבה לדבר, כי כל אחד שנפל למקום שנפל נדמה לו שעליו אינם נאמרים דברים האלה, כי נדמה לו שעליו אינם נאמרים, רק לגדולים במעלה העולים בכל פעם מדרגא לדרגא. אבל באמת תדע ותאמין, כי כל דברים אלו נאמרים גם על הקטן שבקטנים והגרוע שבגרועים, כי השם יתברך טוב לכל תמיד: [שם כב]

ו. כל אדם שבעולם, אפילו מי שהוא במדרגה התחתונה מאד, אפילו אם הוא בתוך הארץ ממש, עם כל זה כשרוצה ליכנס בעבודת ה', בודאי צריך שילך ויעלה מדרגא לדרגא. ובכל פעם ופעם שיוצא מדרגא לדרגא כפי בחינתו, אזי מתגברים עליו מחדש הקליפות שהם התאוות והדמיונות והמחשבות, והבלבולים והמניעות ומתפשטים כנגדו בכל פעם מאד, ואינם מניחים אותו ליכנס לשערי קדושה. ובזה טועים החסידים הכשרים הרבה, כשרואים שפתאום מתגברים עליו תאוות ובלבולים ומניעות, ונדמה לו שנפל ממדרגתו מחמת שבזמן הקודם לא היו אלו התאוות והבלבולים מתגברים עליו כל כך והיו נחים קצת על כן הוא סובר שנפל חס-ושלום. אבל באמת אין זה נפילה כלל, רק שזה מחמת שצריך לעלות מדרגא לדרגא לפי בחינתו, ומחמת זה מתגברים עליו מחדש בהתגברות גדול יותר כל התאוות והבלבולים והמניעות והעקמימות שבלב וכו', וצריך בכל פעם ופעם להתחזק את עצמו הרבה, ובלי ליפול מזה בדעתו כלל, עד שיתגבר עליהם וישבר אותם מחדש: [שם כד]

ז. והעצה לזה ליתן צדקה לעניים הגונים, כי עיקר גדולת הבורא יתברך נתגלה על ידי צדקה שנותנים לעני הגון שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא מתגדל ומתפאר ועל ידי זה יזכה להכניע הקליפות שהם המניעות והבלבולים וכו' שמתגברים בכל דרגא ודרגא כנ"ל: [שם]

ח. עוד עצה לזה, שישמח את עצו ויגיל וישיש בנקודתו הטובה במה שזכה להיות מזרע ישראל ולהתקרב לאנשי אמת המוליכין ומדריכין אותו בדרך האמת, אשר על ידי זה איך שיהיה יש לו תקוה טובה לנצח ועל ידי השמחה הזאת הוא משבר הקליפות שהם המניעות וכו' שבכל דרגא: [שם]

ט. כשמתחזק ומשבר המניעות וכו' וכל פעם עולה למדרגה השנייה הגבוהה יותר לפי בחינתו, בזה עושה טובה גם לחברו שהוא עומד באותה המדרגה שהוא נכנס בה עתה, כי חברו יוצא ממנה ועולה למדרגה יותר עליונה, כי אי אפשר לשני בני אדם שיעמדו בדרגה אחת, וזה בחינת הרמה שקורין: הֵייבִּין, מה שאחד מרים ומגביה את חברו הינו כנ"ל.

כשרואה אדם שבאים על מחשבתו הרהורי זנות, והוא משבר תאוותו ומסיח דעתו מהם זהו עיקר תשובתו ותיקונו על פגם הברית שפגם מקודם, כל אחד כפי ענייניו, כי זהו בחינת תשובת המשקל ממש. על כן אל ייפול בדעתו כשרואה שמתגברין עליו הרהורים רעים ומגונים מאד, כי אדרבא, זה דייקא תיקונו ותשובתו, כי דייקא על-ידי-זה שבאים עליו אלו ההרהורים והוא מתגבר עליהם, על-ידי-זה דייקא הוא עיקר תיקונו ותשובתו כנ"ל ובזה הוא מוציא ניצוצי הקדושה שנפלו על ידי פגם הברית וכו': [שם כז]

י. צריך לדעת שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מנה ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. ואפילו מי שעוסק במשא ומתן בגוים לא יוכל להתנצל ולומר אי-אפשי לעבוד את השם יתברך מחמת עוֹביוּת וגשמיות שנופל תמיד עליו מחמת העסק שעוסק תמיד עימהם כי בכל הדברים גשמיים ובכל לשונות הגויים יכול למצוא בהם אלוקות כי בלא אלקותו אין להם שום חיות וקיום כלל רק כל מה שהמדרגה יותר תחתונה אזי אלוקותו שם בצמצום גדול ומלובש במלבושים יותר: [שם לג]

יא. גלל כן צריך שתדע שאילו אם אתה משוקע במדור הקליפות ואתה במדרגה תחתונה מאד עד שנדמה לך שאי-אפשר עוד להתקרב אליו יתברך מחמת שנתרחק מאד ממנו אף-על-פי-כן תדע שאפילו במקומך גם כן שם תוכל למצוא אלוקותו ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה, כי לא רחוקה היא ממך, אלא שבמקומך שם רבו הלבושים: [שם]

יב. יש שעברו עברות כל כך עד שנפלו בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה, ומחמת זה נדמה להם שאין להם עוד תקוה חס-ושלום, כי 'עבר ושנה- נעשה לו כהיתר' זה בחינת הסתרה אחת, אבל כשעבר יותר חס-ושלום, אזי השם יתברך נסתר ממנו בבחינת הסתרה שבתוך ההסתרה ואזי קשה מאד למצוא אותו יתברך[ אבל בבחינת עסק התורה יכולין לעורר גם אותו ולהודיעו מהשם יתברך שיש לו תקוה גם כן עד שישוב אל האמת ויתקרב לשם יתברך[ כי באמת בכח הצדיקים אמת יכולין להתקרב לשם יתברך תמיד בכל עת איך שהם בכל מקום שהם: [שם נו]

יג. במקומות הנמוכים מאד ורחוקים מאד מהשם יתברך שם דייקא מלובש חיות גבוה מאד בבחינת סתרי תורה, על כן מי שנפל מאד חס-ושלום[ צריך שידע זאת ששם במקומו דייקא יכול להתקרב להשם יתברך ביותר[ כי שם דייקא נעלם חיות גבוה מאד וכשיזכה לשוב אלה שם יתגלה על ידו דייקא תורה גבוהה דהינו סתרי תורה: [שם]

יד. אם מתעורר אדם לתשובה אזי כשרוצה להכנס בעבודת השם ולנסוע לצדיק מתגבר עליו בכל פעם יצר הרע יותר גדול על כן צריך בכל פעם התגברות ביותר והתחזקות חדש נגד היצר הרע החדש שמתגבר עליו בכל פעם. ומזה בא מה שלפעמים כשנתעורר האדם לנסוע על אנשי אמת יש לו תשוקה גדולה, ואחר כך כשמתחיל לנסוע נחלש חשקו ולפעמים כשמגיע לצדיק בעצמו נופל מתשוקתו לגמרי, כל זה נמשך מבחינה הנ"ל, כי תכף כשנתעורר לנסוע לצדיק האמת אזי המית יצרו הרע שהיה לו בתחילה ואחר כך כשרוצה לנסוע  נתהוה לו יצר הרע חדש חזק מבתחילה, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו (סוכה נ"ב), על-כן מי שרוצה לקרב את עצמו לשם יתברך במאת צריך התחזקות חדש בכל פעם נגד היצר הרע החדש שמתחדש עליו בכל פעם: [שם עב]

טו. כי יש כמה בחינות ביצר הרע, ורוב העולם היצר הרע שלהם הוא נמוך ומגושם מאד רוח שטות ממש. ומי שיש לו דעת צח כל שהוא ומשער בלבו קצת את גדולת הבורא יתברך בודאי היצר הרע הזה הוא אצלו שטות גדול ושגעון ואפילו ניסיון של תאות נאוף הוא אצלו שטות, ואין צריך שום התגברות נגדו, רק שיש לו יצר הרע אחר גבוה מזה הרבה. אבל זה היצר הרע של רוב העולם הוא שטות גדול באמת למי שהוא רק בעל שכל אמת לבד: [שם]

טז. ויש שהיצר הרע שלהם הוא בחינת קליפה דקה, וזה היצר  הרע אין מגרין אלא באיש חיל גדול במעלה קצת אבל עדין אין זה היצר הרע של הצדיקים אמתיים, כי היצר הרע שלהם הוא מלאך הקדוש ממש: [שם]

יז. גם בענין ההתקרבות עצמו לשם יתברך יש יצר הרע גדול, הינו שלפעמים ריבוי ההתלהבות חוץ מהמדה הוא מהיצר הרע, וזה בחינת פן יהרסו לעלות אל ה' (שמות יט, כא), וצריכין לבקש רחמים להינצל גם מזה: [שם]

יח. מי שיש עליו דינים חס-ושלום ויש לו איזה צרה רחמנא לצלן צריך לראות להתגבר אז ביותר להנצל מהיצר הרע, כי אז מתגבר עליו היצר  הרע ביותר, כי עיקר שורש היצר הרע הוא גבורות ודינים רחמנא לצלן: [שם]

יט. גם עצבות מזיק מאד ונותן כוח ליצר הרע. על כן צריך להתגבר מאד לשמח את נפשו בכל דרכי העצות המבוארים במקומם, כי עקר ההתחזקות הוא על-ידי שמחה וחדוה כמו שכתוב כי חדות ה' היא מעוזכם (נחמיה ח, י): [שם]

כ. ההתרחקות היא תחילת ההתקרבות. היינו כשאדם רוצה להתקרב לשם יתברך, אזי על פי רוב באים עליו דינים ויסורים ומניעות רבות ועצומות, ונדמה לו כאילו מרחקים אותו, אבל כל זה לטובה בשביל התקרבות. וצריך להתחזק ולהתגבר ולהתאמץ ולעמוד בניסיון הזה שלא יתרחק חס-ושלום על-ידי היסורים והמניעות וההתרחקות. ואל יטעה בעצמו לומר שמרחיקין אותו חס-ושלום, רק ידע ויאמין שכל מה שעובר עליו הכול לטובתו כדי שיתגבר להתקרב יותר, כי ההתרחקות היא רק בשביל ההתקרבות: [שם עד]

כא. עצה להתחזקות הוא הדיבור, דהיינו שאפילו אם נפל למקום שנפל אף-על-פי-כן יתחזק גם שם לדבר דיבורי אמת, דהיינו דיבורי תורה ותפילה ויראת שמים ולשוח בינו לבין קונו ולשוח עם חברו ומכל שכן עם רבו, כי הדיבור יש לו כח גדול ולהזכיר את האדם בשם יתברך ולחזקו תמיד אפילו במקומות הרחוקים מהקדושה מאד: [שם עח]

עיין בליקוטי עצות, דיבור אות י"ט וזו לשונו שם: גם הדיבור הוא בחינת אם הבנים, היינו כמו שהאם הולכת תמיד עם בניה אפילו למקומות המטונפים ואינה שוכחת אותם, כמו כן הדיבור הולך עם האדם תמיד אפילו במקומות המטונפות, ומזכיר אותו תמיד את השם תברך. היינו שאפילו אם האדם מונח חס-ושלום בשפל המדרגה אד במקום שהוא, חס -ושלום, אף-על-פי-כן על-ידי הדיבור יכול להזכיר את עצמו בשם יתברך לעולם, דהיינו שאפילו אם הוא במקום שהוא אם יתחזק גם שם לדבר על כל פנים דיבורים קדושים של תורה ותפילה ושיחה בינו לבין קונו או לשוח עם רבו או חברו ביראת שמים. יכול להזכיר את עצמו בשם יתברך לעולם, אפילו שם במקומות הרחוקים מאד מהשם יתברך שהם בחינת מקומות המטונפים, אפילו אם נפל למקום שנפל רחמנא לצלן. כי הדיבור אינו מניח אותו לשכוח את השם יתברך. והבן הדבר היטב מגודל כח הדיבור. והוא עצה נפלאה ונוראה למי שחפץ באמת לבל יאבד עולמו לגמרי חס-ושלום:

כב. צריך להיות תמיד בשמחה ולעבוד את השם בשמחה. ואם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק את עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת, ויאחז את עצמו עתה בהתעוררות והזריחה שהיה לו מאז ומקדם: [שם רכב]

כג. מי שהוא מעורב בין העכו"ם דהיינו שיש לו עסקים ומשא ומתן עימהם צריך לשמור את עצמו מאד מאד שלא יזיק לו חס-ושלום ולקדושת יהדותו, כי בקל יוכל להיתפס ברשתם חס-ושלום, וצריך להתחזק מאד ולהזכיר את עצמו בכל פעם בקדושת יהדותו ולבקש מהשם יתברך הרבה שלא ילמד ממעשיהם ודרכיהם: [שם רמד]