יומנה של חתולה

זה מה שנשאר:

כבר בירידה מהספסל/רכבל הזה שמוביל לתחילת מסלול הגלישה הסתבכתי קשות וכשהצלחתי סוף סוף להתייצב בשתי רגליי על השלג גיליתי שאחד ממקלות הסקי שלי נשבר. שני הצ'ופסטיקס שהתקבלו מהמקל האחד שנשבר דווקא היו יכולים לעזור לי בהתחשב בכך שביליתי יותר זמן על התחת מאשר על המגלשיים. היה שם איזה רגע שדפקתי החלקה של איזה 50 מטר על הגב כשהראש כלפי מטה והרגליים + המגלשיים באוויר וזה היה כ"כ קל ופשוט שלא הבנתי למה לקום בעצם, למה לא להמשיך בסגנון היחודי הזה שפיתחתי עד לקצה המסלול אבל החבר שלנו, לא רק שנתן לי את מקלות הסקי שלו אלא גם התעקש שאקום, ואקום ואקום ואקום ואקום ואקום ואקום ואקום ואקום ואקום ואמשיך לגלוש.

אז כמו שאתם כבר מבינים, אני וסקי זה עדיין ביג נו נו. לא יודעת למה. זה לא ענין של כושר גופני כי אני בשיאי. זה כנראה פשוט פחד. הבנתי את החלק התיאורטי של הגלישה ואני פחות או יותר מצליחה לפנות ולעצור במדרון מתון אבל ברגע שאני מתחילה לצבור מהירות הפחד הורג אותי ואני מאבדת שליטה.

אבל כל זה לא מנע ממני להנות נורא נורא. כל תרבות הסקי הזאת מהממת. כולם כ"כ ספורטיביים ויפים ושמחים ויש אווירה נהדרת באתר. הגעתי למסקנה שגם חורף אירופאי זה לא כ"כ נורא. שנים ריחמתי עליהם, חיים בקור ובאפור התמידיים האלו אבל מעיל טוב + כפפות/כובע/צעיף/יין חם וזה באמת נסבל. אפילו מהנה, כשפתיתי שלג רכים צונחים עליך.

ויש את כל ענין האפרֶה סקי. המסיבות והשתיה והבריכה המחוממת והסאונות והג'קוזי המהביל באויר הפתוח. במלון שהיינו בו חובה היה להיכנס לג'קוזי ולסאונות בלבוש חווה שזו הוראה משונה מאד לדעתי. כלומר אני מבינה שמותר ואפשר להיכנס בעירום אבל שאסור יהיה להיכנס בבגדי ים? חשבתי כבר לוותר אבל דווקא שמאלנצ'יק, המאופק והסגור קפץ מהבגד ים שלו בלי לחשוב פעמיים וזינק לג'קוזי. טוב, אם הוא אז גם אני. ואני חייבת לומר שזה מאד משחרר העירום הזה. ואני גם חייבת לומר שהאירופאים האלו, איך אגיד את זה? נראים ממש ממש טוב. אני לא יודעת אם זה הסקי או מזג האויר או היין החם אבל כל הגברים האלו שהסתובבו שם כשרק מגבת קטנטונת כרוכה על מותניהם היו בנויים קוביות קוביות, תלפיות תלפיות. תענוג. רק שאחר כך, המינגלינג בבופה עלול להיות קצת מביך ("אני מכירה אותך מאיזה שהוא מקום? אתה יכול להתפשט שניה? תודה").

מה עוד היה לנו מאז הדיווח האחרון? ג'וניור היה בצו ראשון ומיד אח"כ חגג יומולדת 17, שמאלנצ'יק נסע שוב לאותה רפובליקה מרכז אסיאתית עלומה וחזר עם עוד כל מיני כובעים משונים ואני? אני והבלונד מתאהבים אחד בשני. מוזר איך כל השנים חשבתי שרק בטעות לא נולדתי אדומת שיער ועכשיו אני מרגישה כאילו בלונד זה היעוד הטבעי שלי.

אה, וגם השיפוץ נגמר, הבית מדהים ולפאנטה יש יומולדת היום. מזל טוב.