כמה זמן לא כתבתי....
עבר זמן היתבגרתי גדלתי אני כבר בת 11[= משו שכתבתי תאהבו או לא...! אני אישית קוראת את זה כל יום זה מזכיר לי כמה האבה כואבת....!!
לקח לי זמן עד שהבנתי
שהילד שהכי אהבתי
הוא זה
שגרם ללב שלי
להירקב.....
כי פיתאום הרגשתי ריקנות
כאילו משהוא חסר
ואז הבנתי
זה אותו הילד
ששבר את ליבי נתנאל
וכמה עליו אני מיתגעגעת...
זיכרונות..
זה מה שנישאר
והעבר כבר לא יחזור
מה שהייה הייה
ומה שיהייה יהייה
אני לא יודעת איך העתיד שלי יראה..
אבל אני מקווה לימצוא אתו שם איפשהו..
אולי
וכאולי
שם
אני יודעת זה ארוך
אבל מה לעשות
הוא הילד ששבר את ליבי
: אין לי אפילו זיכרונות טובים
וגם
הפעם היחידה שהוא דיבר איתי זה שהוא צעק עלי..
וככה שבר את ליבי
ממש
כאילו הוא לקח אותו שובר אותו לאלף חתיכות קטנות
איך נתתי לילד
לקחת את ליבי
איך נתתי לאהבה
להישתלט על ליבי?....
איך לא ראיתי את הטיפשות שלי?!
ובסוף
אותו עזבתי
ומימנו אצלי לא נישאר זכר..
אז עכשיו אחריי שאבן נפלה לי מהלב
נירגעתי
אז ככה
אהבה כואבת..
ליפעמים כן
וליעמים לא
האבה לא ידוע
כמו שהעתיד לא ידוע....
אז מה שיהייה יהייה..
ומה שהייה הייה
וביקצור
אל תיתאהבו!!
אהבה אסורה!
בסוף מישו יבוא
וידקור את ליבכם....
ויגיד לו שמת לב שהוא אותך כבר לא אוהב?
אז וותרו על האבה כמוני....
למרות שאומרים שאסור לוותר
שצריך להמשיך לנסות
אבל
גם זה לא נכון..
תקשיב לליבך
ולא למישפטים...
" ובלילה מחשבות,
רוצה איתך להיות,
היינו כבר בכמה עולמות.
צלילים ומנגינות חודרים בי עמוקות,
זה שיר של אהבה מלא תקוות.
<שניהם יודעים זו אהבה-
אך פוחדים להתקרב
יש משהו בין כל השנאה-
שגורמת רק לכאב
שניהם יודעים זו אהבה-
הם אוהבים מכל הלב
אך לשניהם יש את הגאווה-
שמנצחת לב אוהב
"אהבה זה לתת את הנשמה"...."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
