בלי עין הרע.

התחלתי את הבוקר עצבנית. אם הייתי יכולה להרוג מישהו הייתי עושה את זה.

וכמובן איך אפשר בלי שיעור ספורט מזיע ומעייף על בוקר, ככה שכל היום מסריח מראש.

מצב הרוח השתפר פלאים כשקיבלתי את הציונים של הבגרויות. עברתי הכול. אני גאה בעצמי. 96 בתולדות!

וכמו שההתרגשות הגיעה, היא הלכה. פתאום כל המערכות נפלו בבת אחת. נהיתי עייפה מתה, עצבנית, לא הצלחתי לחשוב, הייתי צריכה חיבוק לעידוד, כמה שהייתי צריכה למיטה הגדולה והריקה שלי. אחרי שסחבתי את עצמי ערה בשיעורים הנותרים, עליתי על ההסעה, הגעתי הביתה, אכלתי כמו פרה מאוד רעבה ונרדמתי בתנוחה האהובה עליי. חולמת על... לא זוכרת.

ועכשיו אני מתה לצאת מהבית. אני מרגישה אנרגיות מגה נגטיביות מכולם בבית וזה עומד להגמר רע.

מכירים את הרגעים שאתם ממש לא מחבבים את המשפחה שלכם? עכשיו הוא הרגע. מצטערת, אבל הייתי רוצה להיות בכל מקום רק לא בבית עכשיו. הו, אני רוצה לים...

-