בלי עין הרע.

מכירים את ההרגשה שיש אחרי שאתם עושים משהו שאתם גאים בו. יוצרים משהו, אומרים את האמת, עושים משהו טוב, פועלים לפי מה שנראה לכם נכון, מקבלים פידבק טוב על משהו... זה מה שעושה אותי מאושרת. זה מה שגורם לי לחייך.

מה אני צריכה לעשות עכשיו. נמאס לי לחכות ששום דבר לא יקרה. זה מצחיק. אני לא מסוגלת כבר לשבת ולא לעשות כלום. זה כבר יותר משעמום, זה משגע. אני חייבת למצוא משהו לעשות. שום דבר כבר לא מרגש אותי ולא מעורר. אני צריכה משהו/ מישהו חדש בחיים שלי- דחוף. גם קצת רומנטיקה לא תזיק... אני צריכה משהו שיזיז לי ת'לב. שום דבר לא קורה!!!!! משעמם לי.

אני אדישה ועצלנית ונמאס לי. בא לי שוקולד... הרבה שוקולד. עוגת שוקולד חמה ומענגת. שוקולד אגוזים. גלידת שוקולד.

אני רוצה לאהוב. לא משנה מה... גבר, חברה טובה, את עצמי. אני רוצה לאהוב את החיים. אני רוצה לעשות משהו ספונטני. לסוע לטייל במקום יפה. לטוס לסין, לאנגליה אולי. לעמוד ברחוב ולשיר בקולי קולות שיר קיצבי. לעשות שופינג. לזכות בלוטו! לשכב על גדת נהר במקום יפה ומואר ולשמוע את הציפורים שרות. להפריח בועות סבון באחו. לסוע למקום לא מוכר. לשתות יין עם מישהו שאני לא מכירה על איזה צוק בודד. לשחות בעירום. שהרוח תהיה חזקה מספיק בשביל לקחת אותי רחוק מכאן. לרוץ מהר מבלי להתעייף. לאבד את הבתולין. לצחוק בטירוף בלי להפסיק. להשתלט על העולם.

כואבת לי העיין.

אני יכולה להדריך, לבקש, ללמד, אבל ההחלטות המכריעות בחיי ביתי יהיו שלה. תפילה חילונית.

שתבחר נכון בצומת. שלא תסתנוור מיופייה, שלא תאמין לזרים, בעצם- שקודם לא תאמין ואחר כך תבדוק, ואז אולי, באמת רק אולי. שלא תלך על עקבים גבוהים מדי, שלא תקסוס ציפורניים, שלא תתאפר לפחות עד גיל 17, שלא תצבע את השיער,שלא תאמר "כן" בלי לחשוב.

 שלר תבכה יותר מדי, שלא ייזכר אצלה גיל ההתבגרות כתקופה שצריך לשכוח, שלא תצא עם אף שמיניסט עד שתהיה כזאת בעצמה, שלא תעלה על אופנוע, שלא תאמר "בסדר" לגברים אלמנים ברחוב שיציעו לצייר אותה, וגם לא לכאלה שיציעו לצלם אותה, שלא תעתיק במבחנים, שלא תפחד לחזור הביתה עם השלילי הראשון, שלא תחשוש לספר שהיא כבר לוקחת גלולות.

 שלא תכאב, שלא תצרח, שלא תדליק את מייבש השיער ותבכה בחסות הרעש ותסתיר ממני את המצוקה, שלא תחלום חלומות איומים, שלא תדבק בחזרת, בכינים, בשפעת עצבנית, בדלקת ריאות, בסקביאס (בצבא), בשחפת, בהשד יודע מה עוד. שלא תיבהל כשיכבה האור בחדר המדרגות, שלא תפחד לומר בה בדיוק היא חושבת, שלא תתאהב ותשכח מי היא ומה היא יודעת לעשות, שלא תותר אם היא חושבת שצריך להילחם, שלא תחשוב לרגע שמגיע לה להרוויח פחות מהגבר שישב בפקיד לפנייה.

 ובצומת שתבחר נכון. שתתאהב, אבל תלמד גם לחשוב. שלא תציל את כל העולם, רק את אלה שבסביבה. שלא תכניס ראש בריא למיטה חולה, ובכלל שלא תכניס שום ראש למיטה של גבר זר, כל עוד היא לא בטוחה שהיא מוגנת וחזקה ויכולה ללכת מתי שתרצה. שלא תבהל כשתשמע צעדים מאחוריה בערב חשוך, שלא תשכח את הסיבוב המהיר שלמדה בקארטה, את תפיסת הצוואר, את דחיקת הברך לנקודת התורפה. שלא תוותר. לא לאבא שלה שמנצח אותה בדומינו, לא לאחיה שמנצח אותה בנתיים בכל משחק, לא לי- שבוחרת עבורה מה תלבש באותו יום. שלא תהסס להפוך את לוח המשחק כשמרמים אותה או לצעוק כשמנצחים אותה יותר מדי.

 שלא תתעקש על שטויות, שלא תקום בלילות כמו אמא שלה, שלא תעבוד בבית חרושת לשוקולד, שלא תמצוץ יותר מדי סוכריות, שלא תשכח לצחצח שיניים. שלא תעז לחצות את הכביש מבלי להסתכל פעם ועוד פעם ועוד אחת לקינוח, שלא תצא להליכות נד כיוון התנוע כי גברים עוצרים ויש להם כל מני הצעות, שלא תלך לים רק עם עוד חברה אחת, שלא תשכח למרוח את עצמה עד שילבין עורה כחלב, שלא תשתה, שלא תעשן, שלא תעשה סמים.

 שלא תשקר לי אם התאהבה במקרה במישהו שהקשר איתו ידיר שינה מעיניי, שלא תחפש כסף אבל תדע להעריך את פוטנציאל ההשתכרות שלה ושל בן זוגה, ואם תחליט שזה לא חשוב- שלא תבכה אחר כך, כי גם זה ניתן לשינוי.  שלא תפחד להיות אמא. שלא תניק אם היא לא רוצה, ושלא תפסיק להניק עד גיל שנתיים אם זה מה שנראה לה נכון. שלא תעזוב את הלימודים באמצע. שלא תפסיק לשמור על חייה. שלא תכאב יותר מדי. שלא תשכח שעכשיו היא רק בת ארבע וחצי ( למרות שהיא יודעת ספור כבר רק עד עשרים!). שלא תבכה. שלא תירדם בשמירה. שתבחר נכון בצומת.

-

קטע שאמא קיבלה ממישהי ונתנה לקרוא.

הייתי רוצה שאמא שלי תדע שהיא יכולה לסמוך עליי, שאני אשתדל לא לעשות שום דבר שיפגע בי, בה ובמערכת יחסים בנינו. שאני אשתדל להיות כנה איתה תמיד, שאני לגמרי מודעת שכל אחד עושה טעויות...

 שלא תצפה שאני אהיה מושלמת תמיד.