טיפוס עצמאי

היא שכבה שם לידי, חוששת כולה מהגעגועים שנגזרו על שנינו אבל מוסחת בדעתה ממשהו מצחיק שאמרתי, או אולי אפילו סתם מנוכחותי. היא מסתכלת עליי וחודרת הכי עמוק שאפשר, עם העיניים החומות האלה, וכשאני אומר לה "כמה את יפה", מתווסף לו החיוך הכי יפה בעולם.

לעולם לא תביני כמה מדהימה את, יעלי. לא תדעי, לא מתוך רוע - אלא פשוט מפני שאני לא מסוגל לנסח את זה במילים. בכל פעם שאת מסתכלת עליי עם העיניים היפהפיות האלו שלך, אני פשוט מבין שהכל קטן ומחוויר לנוכח העובדה שאני הולך לבלות את שארית חיי לצידך, ובמקום מסוים זה באמת כל מה שחשוב.