| 11/2006
מתחת לשמיים של שומקום
אתמול,
בבארבי תל אביב,
מתחת לשמיים אפורים של שומקום,
התקיימה אחת ההופעות היותר מדהימות שיצא לי להיות בהן במהלך החיים הקצרים שלי.
הופעת סוף סיבוב - "משמרת אחרונה" של פורטיסחרוף.
זה הזמן להקדמה קטנה, את פורטיסחרוף אני מכיר עוד מילדות,
ועוקב אחרי הקריירה שלהם לבד וביחד בהופעות (רבות) במהלך השנים.
בשנה וחצי האחרונות הם התאחדו, הוציאו דיסק, ויצאו לסיבוב הופעות משותף.
ואתמול היתה ההופעה שנועלת את הסיבוב והאיחוד.
האמת, לא היה לי מצב רוח כלכך להופעה הזאת, אבל משהו אמר לי שהולכת להיות
הופעה מיוחדת. ואחרי התלבטויות, בסוף לקחתי את האוטו, ויצאתי לכיוון תל אביב - העיר ללא הצדקה.
ארבע שעות ו-20 דקות (פחות או יותר) זה הזמן שארכה ההופעה המדהימה הזאת,
כלכך הרבה אנרגיות היו שם בבארבי, שקשה נורא לתאר את זה, פשוט אקסטזה.
גם אם לא היה לי מצברוח בתחילת ההופעה, יצאתי עם חיוך מרוח, ורגליים כואבות.
לא, זוהי לא עצבות
זהו רק הלב שהלך קצת לאיבוד
המילים, כלכך נוגעות, ולפעמים ממש מכאיבות, אם זאת "עצבות" או "אמונה עיוורת"
ואפילו "את לא" - אתה מרגיש את המילים נכנסות ישר ללב, והגיטרה פשוט מנסרת את הלילה - הבארבי - ואותך מבפנים, מחזירה אותך למחשבות.
השירים האלה, מחזירים אותי לתקופות קודמות, ובד"כ שמחות יותר, אבל לא תמיד קל להתחבר אליהם - המוזיקה אתמול עשתה את זה, לטוב ולרע.
ופתאום אתה מוצא את עצמך קופץ כמו משוגע ב"אין קץ לילדות" כמו שלא עשית מאז כיתה ט' בערך, אבל לא אכפת לך, כולם פשוט בטירוף וכולם כולם קופצים - גם הצעירים, וגם אנשים בני 30+ ויותר מזה אפילו (לא אומר זקנים כדיי לא לפגוע באף אחד).
ופתאום כל זה נגמר, וצריך להתחיל לחזור הביתה ולחיים האמיתיים.
נכון, זה נגמר, והסיבוב הזה נגמר, ויכול להיות שהם לא יחזרו להופיע ביחד
ובכל זאת, אני לא עצוב,
בניגוד לכל התקופה האחרונה - יצאתי מההופעה שמח.
זה כואב וחולף, תתמסרי,
בואי לעולם האמיתי!
אין אותי, אין אותך,
איך נדע אם נשכח?
אני לא יודע כמה זמן זה יחזיק, אני לא חושב שהרבה.
אבל זה היה שווה את זה.
זוהי שקיעתה של הזריחה
כל ניסיון לתאר את ההופעה הנ"ל במילים, פשוט עושה לה עוול,
ניסיתי - מצטער.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
