| 3/2007
בין ימי הולדת
  מצב מבלבל בין ימי הולדת
בין העברי של אתמול ללועזי של מחר,
ובמקום להתלבט מתי לחגוג מבין השנים,
פשוט לא חוגגים בכלל.
עוד כמה שעות ובאופן רשמי תתחלף גם הספרה פה בצד,
וכבר אי אפשר להכחיש, הופ הופ טרללה, גדלתי בשנה.
כשהיינו קטנים, אהבנו מאוד ימי הולדת, מתנות, שקיות הפתעה,
להגיד שאנחנו גדולים יותר, יכולים ללכת לישון מאוחר יותר, אולי אפילו יביאו קוסם ליומולדת שלנו.
באיזשהו שלב, לאט לאט פחות ופחות מתלהבים מימי ההולדת ואחר כך סתם אדישים אליהם,
ובמקרה הרע, פשוט מתכחשים אליהם.
אני לא מפחד מהגיל עצמו, אלא מהריקנות הזאת שמורגשת,
עוד שנה עברה לה (וכבר לא תחזור).
אומרים שאלה השנים היפות ביותר בחיים שלנו,
שצריך לנצל מהן כל רגע ורגע להנות מהן, אז למה לא קורה שומדבר משמעותי?
22, וואו, ב-20 אמנם החלפנו קידומת, אבל עדיין מרגישים צעירים, אלה עוד לא החיים האמיתיים.
21 זה עדיין קרוב ל20, רק יוצאים מהצבא, עדיין זה לא ממש זה, החיים מחכים לנו בפתח,
ואנחנו עוד לא עושים את הצעד.
אבל עכשיו 22, עם שתי רגליים כבר בעשור השלישי לחיינו,
עשור, שלפחות לפי התיאוריה, אמור להיות המשמעותי בחיינו, עשור שבו באמת נתבגר כבר,
נתחיל (ונסיים?) את האוניברסיטה, נפגוש את האחת שלנו, חתונה, ילדים,
החיים האמיתיים כבר כאן, אין יותר לאן לברוח.
אז מה, 22?
אני יודע שאמרתי שאני סוגר כאן, פורש.
מצטער, אני לא יכול, יש משהו בכתיבה הזאת שמשחרר.
לא אכפת לי מי קורא, אני כאן להשאר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
