יושבת בבר.
סוף יוני תחילת יולי,
חם.
מאוורר תקרה מבוגר יותר מהמדינה מקרטע מעליה.
טיק טק טיק טק, הזמן לא עובר.
היא מסמנת לו עם העיניים, ועם ראשה עושה תנועה עיקשת אך נינוחה ומבהירה לו שהוא רצוי, האוויר עומד.
הוא תפס את מבטה.
איך לא? הוא בוהה בה זמן רב, אולי אפילו יותר מידי.
הוא לוקח את הזמן.
דבר שגם היא יודעת שהוא מעשה ידו של האגו גברי בלבד.
הוא חושב לעצמו שאם חיכה כל כך הרבה זמן במקום הזה, ערבוביה של חום ותשוקה, עוד כמה שניות לא ישנו את המצב.
היא הפנתה מבטה לכיוון אחר, לא סורקת את החדר, מחכה.
ניצוץ בעיניה נדלק כעת, ראשה לא מופנה לכיוונו.
הוא קם במהירות, מרושל כולו, הליכתו כשל אדם המטביע את יגונו באלכוהול, עיניו בורקות מידי, אישוניו רחבים יתר על המידה.
מחשבות נשלחות למוחו, מה עשה לפני שהגיע לכאן? איך הגיע לכאן? ולמה כל כך חם?
הוא נוגע בכתפה.
היא אפילו לא זעה במקומה, רק הניחה את ידה על ידו ולאחר שניות מספר הורידה את ידו והחזיקה בה בזמן שהיא מסתובבת אליו.
קצב ליבו מתחיל לעלות, ריח של משהו שרוף עולה באפו, הדם בעורקיו זורם מהר יותר.
היא חשה בכך, וכשהיא סיימה את הסיבוב,
גופו כבר היה מושלך לפניה, כששיניה החדות כתער מוצצות את דמו המאוהב.
חח תאמינו לי שאין לי מושג מאיפה בא לי הקטע הזה, ערבוב של יותר מידי דברים, מוות, התעסקות מיותרת בערפדים, וחום, חם פה מידי.
אני מול המחשב רק כי על החדר שלי השתלט חרק לא ידוע ואני לא יכולה לחזור לשם אחרי שנסתי על נפשי מפניו לפני שתקף אותי באכזריות.
שיהיה לכם לילה טוב,
חג שבועות שמח, תאכלו הרבה גבינה ותחלבו עיזים.
ביי ביי ביי ביי
סאפ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
