אני לא מצליחה להבין את הטוויטר הזה.
נשבעת שניסיתי, נתתי הזדמנות, טוויטרתי (האם יש למילה הזאת בכלל הטייה חוקית?) כמה פעמים, קצת בעברית, קצת באנגלית, אבל לא ממש מצאתי בזה שום עניין.
עם 140 תווים מה כבר אפשר להעביר הלאה לעולם? ואת מי זה מעניין?
עזבו לרגע את ה"סלבס" שמשתמשים בזה כעוד דרך לברר כמה אנשים אוהבים אותם או סתם נמשכים לשם שלהם.
מה עם סתם אנשים כמוני וכמוכם שפותחים חשבון באתר הזה, וכותבים: "אמא עצבנה אותי, אכלתי סנדוויץ' עם טונה הבוקר, גורילות זה חיה שעירה". איך זה מוסיף משהו לחיים שלי? במה זה תורם למישהו? אני מעדיפה לאכול גלילי נייר טואלט של לילי עם הכלבלבים הקטנים והחמודים האלה מאשר לעקוב אחרי הרבה nobodys באתר הזה.
הטוויטר הוא לחלוטין תוצאה של שיעמום, והנורא מכל הוא שאף אחד לא יכול להגיב לך על השעמום, אתה פשוט זורק אותו החוצה ב140 תווים וכלום! גורנישט! נאדה! האוויר נשאר עומד, יתושים עדיין מצייצים לי באוזן באופן שרירותי ומזמזם ולכולם עדיין משעמם.
תופעה מקסימה של הטוויטר היא אופן העקיבה האובססיבי של האנשים.
עד כדי כך שכל הידוענים המקסימים בעולם משחקים עם כולנו חפש את המטמון.
אתר למציצנים, אתר למשועממים: המקום לישראלי המצוי.
אה ועוד משהו, דודו טופז הוא אדיוט חסר תועלת שזקוק לטיפול, תרופות, וכותונת משוגעים.
להתראות ידידי הוירטואלים.