פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

חם מידי.

אין מזגן בקומה למעלה.

שם אני "מבלה" את רוב זמני.

בחלק מימי השבוע מוטלת עליי החובה להתעורר בסביבות שבע ולדדות בחוסר רצון לביה"ס, ללמוד מתמטיקה.

עונש על כך שלא נכנסתי לשום שיעור ולא פתרתי אף תרגיל במחצית השניה של השנה. מועדי ב' זאת המצאה אלוהית.

אני רוצה לנסוע לקריות, להשתחרר קצת, ותל אביב, סתם להסתובב ברחוב, לנשום אוויר נקי.

קשה להיות בתוך כל ההצגה הזאת.

כאילו תיאטרון הקאמרי התמקם לי בסלון ושלח תסריטים לכל המשפחה שלי שמכילים תכנים שרק גורמים לי להפוך ליותר אבודה ממה שאני כבר.

הורים זה נטל.

אחים זה בלאגן.

אינדיבידואליות קשה להשיג כששחור.

המסקנה הסופית מכל ערבול המחשבות הזה היא שעדיין ממש חם לי.

התקלחתי כבר פעמיים היום ולא יצאתי בכלל מהבית.

אני עדיין מסננת אנשים על בסיס די קבוע.

זה מרושע, אנוכי, מטופש ונגמרו לי התירוצים ללמה זה קורה.

בסוף אהיה לבד.

משום מה יש לי קונוטציות פה לשיר של ביאליק "לבדי", אבל היי, אני ממש לא תחת כנפי השכינה, אני תחת כנפי הטירוף.

התמונה הזאת כל כך מזכירה כיתה ט' שזה שורף לי בעיניים.