פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אני מלאה במילים שנכתבות בציפורניים צבועות בכתום.

נדמה שאני אף פעם לא אעשה את מה שבאמת צריך.

בא לי לשבור שגרה.

יותר מזה, מרוב שבא לי לשבור את השגרה המשעממת הזאת, אני אשכרה כמהה לתחילת הלימודים בצורה מדכאת שכזאת.

איכס, לפעמים אני קולטת איזה חלק בגוף שלי ואומרת, "איך את חיה עם זה עלייך ספיר?".

לא מובן. מי לא מובנת? אני לא מובנת.

כבר איזה שנתיים שהתשובות כתובות לי על כל מקום אפשרי, על שלטים ברחוב, על בגדי ים קטנים שמכסים חלקים חשובים בגוף של איזה אנורקטית כוסית עם שיזוף שסוחט רק קנאה מכל המביטים, על טלוויזיות ומכשירי חשמל אחרים שמספקים לי תירוצים להתיישבות התקועה שלי בחדרי הקט שהופך אחת לכל חודש למזבלה ואז מחדש אני מפנה ממנו את כל הגועל ועובדת על עצמי שנקי, חח מצחיק, עלאק נקי, נקי מבחוץ, אבל בפנים מלוכלך כמו בשדרת זונות מפוקפקת בסין.