פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

שבועיים שלמים ללא מחשב.

אני לא חושבת שאף אחד שמתעסק במחשבים רוצה להימצא במצב כה נואש שכזה.

אני יכולה להישבע שבימים הראשונים רעדו לי האצבעות מרוב רצון להקליד והעיניים שרפו לי מחוסר בהייה במסך המחשב.

לפעמים הייתי מוצאת את עצמי קמה למחשב, מתיישבת מול המסך ופתאום קולטת שהוא לא עובד ומתחרפנת.

הדבר הכי עצוב היה שלפני שהמחשב מת, התחלתי לכתוב משהו גדול ועצום וחדש וטוב ואז באותו יום מצער כשקמתי בבוקר וגיליתי שהמחשב מת, הבנתי שעכשיו אאלץ לדחות את המוזה שלי בכמה זמן, ובהתחלה זה בהחלט היה קשה, כל שניה רציתי לרוץ ולכתוב את כל הרעיונות שהתגלגלו להם במחסני המוח שלי, והייתי צריכה פשוט לאחסן אותם במקום לשפוך החוצה.

עכשיו אני כבר לא זוכרת איך להתחיל עם זה מחדש, קצת מבאס.

אבל, היי, לפחות יצא לי מזה מחשב חדש ומושלם ושחור עם מסך דק יותר מכל דבר דק בעולם, שיושב על השולחן שלי בחדר שלי.

ויותר טוב מזה, אני יכולה לשמוע סוף כל סוף את הדיסק החדש של Sia, יותר מחודש שהוא פשוט ישב לו בערמת הדיסקים שלי והתחנן לאיזה השמעונת קטנה אבל פשוט לא היה לי איפה, והנה עכשיו אני מתענגת על צלילי קולה של המלכה הגדולה מכולן.

חמודים, התגעגעתי, התגעגעתי כל כך,

ואני מקווה שגם אתם, למרות שאתם לא ממש רבים.

אני הייתי סאפ, ואני עוד אחזור, תהיו בטוחים וסמוכים בכך.

(וזה בטח יקרה ממש עוד מעט, בעיקר בגלל שכל כך התגעגתי).