פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

"בוקר טוב אמא" "ספירי, כואב לך הגרון?!" "כן, איך ידעת?" "שומעים". לאמא יש כוחות על.

גאד דמט, עד שאני ואלעד אשכרה מתכננים להיפגש להקליט, מתחיל לכאוב לי הגרון בצד ימין שם עמוק בפנים.

הכל בגלל ששתיתי מהכוס של דלית! למה אני אף פעם לא מסוגלת להתאפק! (פויה).

שיחה עם פאנץ' שגרם לי לצחוק מעצמי:

אני: רבתי עם עמיר בפעם האחרונה שהייתי שם.

אלעד: קורה.

אני: לא, זה לא היה סתם ריב, זה היה בום שאבום שאגאבאנגה.

אלעד: גם קורה.

אני: רציתי שהוא יפול לבור עמוק עם דבורה עצבנית עם נטיות אובדניות שתעקוץ אותו ותאבד את חייה לשם מטרה זו.

אלעד: ואוו! תיאור טוב XD

עוד שלושה ימים חוזרים לכלא המתוק והמוכר.

מישהו מוכן להגיד לי איך בדיוק אני אמורה לעשות רסיטל במוסיקה כשאני לא יודעת לנגן בפסנתר, לא זוכרת את המילים של היצירות בעל פה, לא יודעת כלום על המלחינים והכותבים ואין לי מושג איך עושים סולפז' ברמה של שלוש שנים.

הרבה אומץ הייתי צריכה בשביל להודות בזה. ג'י, אני חושבת שאני פשוט אתפלח למב"ר ואתחבא שם עד סוף השנה.

בנוסף להכל, אין לי מושג איך אני מראה את הפנים שלי בשיעור ספורט, אני חושבת שבמהלך השנה שעברה גרמתי למורה להאמין שנהרגתי בשוגג או משהו בסגנון ולכן אני לא נמצאת בשיעורים שלה. בואו נאמר שהיא לא ממש מתה עליי, בלשון המעטה.

השנה יהיה לי לוקר ויהי מה! לא בגלל שלא בא לי לסחוב את הספרים המועטים שיש לי. פשוט בגלל שבבוקר בדר"כ כשאני מסדרת את התיק, אני תמיד אומרת שזה כבד ומשאירה חצי מהמערכת בבית. אז, הנה פתרון יצירתי לא? (יש מצב שלגמרי סתרתי את עצמי, אבל לשם כך אני קיימת).

והנה מגיעה לה עוד שנה שלמה של נזיפות על תלבושת, שיעורי בית שלעולם לא ייעשו ובחינות בגרות אחרונות (בתקווה שאני לא אהיה עצלנית מידי בשביל ללמוד ואצטרך לעשות השלמות).

סעמק רציתי לכתוב פוסט קצר וקליל ויצא לי הרבה בלבלות.

טוב רק רציתי להגיד שאני פשוט מאושרת מהמחשב החדש הזה, הוא אפילו החזיר לי את ההשראה וכתבתי אתמול עד איזה 5:30 לפנות בוקר. או בוקר, איך מתייחסים לזה מהשעה הזאת סעמק? ואוו איזה בעיות יש לי בחיים.

בקיצור, האצבעות שלי מרקדות להן בכיף בין אות לאות ומקבלות את מנות ההקלדה היומיות שלהן בצורה נכבדת.

הנה שתי תמונות המתארות את הלך הרוח כאן בימים האחרונים שלפני החזרה לשגרה המאיימת:

 

ניפרד כידידים?

אז ביי.