פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

יום רביעי, השעה 7:30 בבוקר, אני מגיעה לביה"ס בעודי עדיין ישנה, זאת רק אשליה, אני לא באמת ערה ומסתובבת אי שם בקמפוס.

נכנסתי בשערי הרפת, ריחות מרנינים עשו דרכם לאפי ואני חשבתי שמדובר בהפצצה גרעינית, לא פחות ולא יותר, אבל לא, זה היה סתם קקי של פרות.

מרוב בלבול ועייפות אני פשוט נעמדת שם באמצע שום מקום מוגדר, מסתכלת סביבי ומחכה שמישהו יגיע ויגיד לי מה לעשות עם עצמי.

כמה דקות אח"כ הילה יוצאת מהבניין ואומרת לי, "יאאלה ספיר מה את עומדת כאן תסתדרי ותיכנסי לחלוב".

"לחלוב? הצילו? את מי? מה עושים? איך זה עובד? מה אני עושה כאן?".

בחוץ עומדות להן בשורה מגפיי העבודה של הרפת המצופות חרא טהור של פרות שאוהבות לחרבן ברנדומאליות כך מסתבר.

אני שואלת את הילה אם היא שמה גרביים והיא דופקת בי מבט של "תגידי את חיה בסרט?", שמתי גרביים, נעלתי מגפיים (במידות שונות מסתבר) ונכנסתי למקום שבו חולבים.

אין לתאר את הריחות שם, ברגע שעשיתי את צעדיי הראשונים פנימה, פגשתי את דוד, האחראי, איש קטן קומה, מאפיר וחמוד, אמרתי לו בלי שום בוקר טוב או שלום "אני ספיר ואמרו לי לבקש ממך כפפות!", הוא הסתכל עליי קצת עקום והביא לי כפפות בלי יותר מידי שאלות.

ברגע שהכפפות על ידיי אני מרגישה מוגנת מכל דבר דוחה כזה או אחר שיכול לנחות על כפות ידיי ולגרום לי להרגיש כמו לכלוכית רק בלי הנסיך בסוף ועם הרבה קקי במקום.

הילה מושיטה לידיי מין בקבוק מוזר שכזה שבעזרתו מסתבר שמים לפרות יוד על העטינים, זה לא מסובך, זה פשוט נוזל. על הידיים. הבגדים. והרצפה.

הגעתי לפרה מספר 366, נקרא לה עדינה לצורך העניין, עדינה היא לא עדינה בכלל, היא יותר בקטע של לבעוט ולעשות מו. איך אני יודעת את זה אתם שואלים? כי עדינה בעטה לי ביד בזמן שניסיתי לשים לה יוד על העטינים, והבקבוק עף לתוך כל החרא על הבמה של הפרות. צעקתי לדוד "היא בעטה בי! והיוד בחרא! איך אני מגיעה לשם?". דוד צחק ואמר שהוא יביא אותו. אני נשמתי לרווחה שאני לא צריכה לטפס לתוך החרא ולהציל את בקבוק היוד בעודי בורחת מרגליי הפרות.

דוד התקרב בעודנו מחטאות את עטיני הפרות שעומדות בשורה משני הצדדים של החדר על הבמות הגבוהות ומחכות שיחלבו אותן, הוא קורא לנו לפרה אחת ומראה לנו איך לחבר את המכשיר שחולב את הפרות. זה נראה כמו עכביש די גדול, ארבעה צינורות ממתכת וגומי שמחוברים למין משאבה דיגיטלית, מחברים כל משאבה לעטין אחד ועוברים לפרה הבאה. כיף סופר דופר.

אחרי שנגלה אחת של פרות עברה חליבה, הגיע הזמן להכניס את הקבוצה הבאה. "ספיר, אלינור, תצאו החוצה ותכניסו את הפרות פנימה", אני ואלי בשיא הפאניקה יוצאות מהדלת בצד השני של החדר, עולות על המדרגות ומגלות את ארץ החרא, שם הרצפה היא לא רצפה, אלא פשוט הרבה חרא.

אני חושבת שאפשר היה לכתוב על זה סיפור נהדר, והמוטיב המרכזי בו היה "חרא". לא בעיה למצוא אותו בכלל.

אלינור ואני מתחילות למחוא כפיים בלי להיכנס פנימה יותר מידי ולהתקרב לפרות החופשיות, אנחנו מוחאות כפיים בהתלהבות וצוחקות וצועקות "יאאלה! מוווווו! להיכנס פנימה שמנות! נו! יש לכן חלב יאמי יאמי!".

כן, מיותר לציין שזה לא עבד, נכנסנו פנימה ואמרנו לדוד שהפרות לא אוהבות אותנו ושהן לא רוצות להיכנס.

דוד קרא לאלון, העובד השני שנכנס לארץ החרא ובשיא הנונשלנטיות טפח לפרות על האחוריים וגרם להן להיכנס למסלול החליבה. "טוב מה אתה רוצה, אתה עושה את זה כל יום".

ככה נכנסו ויצאו להן הפרות, שמים להן יוד, הן בועטות קצת, חולבים, מוציאים אותן החוצה. באמצע נכנסה פרה עם דלקת בעטין, אז עזרתי לשים לה עירוי (איה, כואב, אל תנסו את זה לעולם, בעצם, אני לא חושבת שבכלל תגיעו למצב כזה של לתת עירוי לפרה אבל בכל זאת).

והנה מגיעה לה השעה, החליבה האחרונה לבוקר, אלינור הלכה להאכיל את העגלים הקטנים, ואני והילה נשארנו בפנים, לנקות. עם צינורות המים שמחוברים שם כל מטר, היינו צריכות לנקות את הבמה מכל החרא, דוד אמר שהמקום צריך להיות נקי כמו בית חולים. כן טוב, לרמה כזאת של ניקיון אתה לא תגיע גם אם נשרוף את המקום ונבנה מחדש. מלוכלך שם, ומלא קקי לנצח.

נשארנו אני והילה לבד וניקינו, לפתע קלטתי שמשפריצים עליי מים. הילה! התחלתי לצחוק ולהשפריץ עליה גם, בכל מקרה אנחנו מלוכלכות ומסריחות, מים לא ישנו את המצב. מלחמת מים קטנה בזמן שגורפים חרא זה תמיד כיף.

סיימנו לנקות, הורדנו את הכפפות, יצאנו החוצה לחלוץ את המגפיים המג'ויפות שלנו והתחלנו ללכת לעבר ביתה של אלינור כדי להתקלח.

מיותר לציין שאחרי שעובדים ברפת, מקלחת היא הדבר הכי יפה שקיים בעולם, אני חושבת שאף פעם לא הערכתי את השמפו והסבון כמו שהערכתי אותם בעודי מתקלחת באותו היום.

לסיכום, זאת הייתה אחת החוויות הכי מצחיקות ומגניבות שעברתי ואני יותר משמחה שבחרתי ברפת כהתמחות שלי בביה"ס. ויש לי עוד חודשים רבים כדי לחוות זאת בחליבות בוקר, ועוד חודש אחד שלם שבו אגור במגורי הרפת ואחלוב שלוש פעמים ביום. ממש התגשמות כל חלומותיי חח

שיהיה לכולכם יום מוווווווווושלם וריחני להפליא,

אני הייתי סאפ.