זאת לא תקופה טובה שלי, אני מודה.
לא יודעת מה, אבל משהו משובש.
אני שוב רוצה רק לישון, לא לומדת בשיט (תתעלמו מהציונים הטובים, זה ממש מקריות), לא מתאמנת, לא בפסנתר ולא לרסיטל.
בקיצור, בטטה עצלנית ועצובה.
מחר יש לי מבחן, בביולוגיה (מקצוע האלים ממש), ואני הולכת להיכשל (אני בטוחה שזה ממש מעניין אתכם, אני מרגישה עד לכאן את ההזדהות והאמפתיה).
אחר כך יש מבחן בחקלאות (זה באמת מקצוע האלים), מדובר שם על זיווג פרות ועל ארבע הקיבות שלהן (אני בטוחה שתמיד תהיתם לעצמכם כמה קיבות יש לפרה, ולכן תדעו שאני תמיד פה בשביל השאלות הקיומיות שלכם).
אני מנסה להלחין כמו בנאדם חלק מהליריקס שלי וזה פשוט לא עובד, אולי אני צריכה להשלים עם המציאות שזה לא עומד לקרות.
בנוסף להכל יש צבא (תזמורת צה"ל?), להקה צבאית כבר כמעט שירד מהפרק, בשיא הרצינות, אני שומעת מיותר מידי מקורות (כולל עצמי) שזה לא מה שזה נראה, ובכלל, כמו מה זה נראה? (והרי לכם שאלה קיומית מוצלחת).
אז עכשיו הלכתי למורה הפרטית שלי למתמטיקה, היא גרה ממש שתי דקות מכאן, אז כשהגעתי היא ביקשה שאבוא יותר מאוחר (שאני אסרב לעוד זמן איכות עם עצמי שאפשר לעשות בו כלום?).
ולסיום, היום ראיתי סרט מתוק שכזה, בצרפתית, קראו לו "החיים הם לא קומדיה רומנטית", ארוך מידי לטעמי, אבל היי, זה בטח בכלל לא השם האמיתי שלו (בכל זאת, קיימים בעולם הזה מתרגמים ישראליים עילגים שייעודם בחיים הוא לגרום לנו להתרעם על התרגומים הנלוזים שלהם [לא זה לא עד כדי כך אכפת לי] אהמ).
אמג כרגע כתבתי בסוגריים שבסוגריים. שיא עולמי חדש. הערה צינית על ההערה הצינית. (פתאום אני אוהבת את עצמי שוב [ועכשיו כבר לא]).
זה קרה שוב! (טוב סתמי).
בקיצור, אני הולכת לעשות את מה שאני הכי טובה בו (בזמן האחרון), לשחק ברסטוראנט סיטי בפייסבוק. זאת מטרה אמיתית וטובה לחיים.
שלום.
*נזכרתי עכשיו, לפני יומיים ראיתי את הסרט "הנבואה". אם במקרה הייתי בולימית שלא מצליחה להקיא, הייתי רואה את הסרט הזה וזה היה קורה מעצמו.
פשוט סרט מטומטם. אני שונאת שלכותבים של סרטים אין איך לסגור את הסרט שלהם אז הם מחליטים על משהו שאי אפשר להתווכח איתו: חייזרים. ארג.
בקיצור, אכזבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
