היום אימא שלי שאלה למה אני לא מנקה אחריי, אמרתי לה כי אני בנאדם רע (משהו בסגנון), היא אמרה משהו שאני לא זוכרת (כנראה עקב הדחקה או חוסר קשב, אני מהמרת על חוסר קשב כי אני לא מקשיבה ליצור הזה כבר חצי שנה), בכל מקרה, היא אמרה משהו שכנראה הסכים עם המילים שהוצאתי מפי.
היא מסכימה עם זה שאני חרא של ילדה, חצופה, מרדנית בצורה ביזארית וגועלית, כלפיה בעיקר.
אני מניחה שיש לי כלפיה זעם והתרעמות, לא עליתי עדיין למה בדיוק, אבל זה שם, מתישהו בטח בשנותיי המאוחרות מידי אעלה על זה וחלון ההזדמנויות לקשר ייפתח כשהיא כבר תהיה סנילית וליובל אחי הצעיר והמצליח כבר יהיו ילדים והיא תתעסק בהם ובקקי שלהם ואני אהיה סוררת זקנה שניסתה את מזלה בעולם המוסיקה הישראלית הכושל ובטח יוותרו לי בעולם הזה רק חתול (בטוח יהיו לי כמה למרות שאני מתעבת אותם) ואורגן שאפשר לשאת. כי אני לא אלמד גיטרה, כי אני עצלנית, ואני גם בטח לא אהיה פסנתרנית טובה, אבל ככה זה, כשאין כסף אין הצלחות.
זה משפט מדכא, תתמודדו. למי אני אומרת להתמודד? אף אחד לא קורא את זה, זה מסמך וורד. אולי לקולות בראש שלי. פאק, אין כאלה. כנראה שזאת רק אני כאן.