פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אני בין לבין. נו, מה לעשות? לקרוא לעצמי מטומטמת? זאת עובדה קיימת, פשוט יש לה ימים שהיא מתחבאת מאחורי חיוכים. 

אמרה לי מישהי גדולה ממני בעשור וחצי לערך שבשביל לא להישאר לבד בפסגה צריך להתפשר. ישבנו על המדרגות במדרחוב והיא הסתירה את השמש עם עיתון ישן. "אני מגינה על העור הצעיר שלך" היא אמרה לי. החלפנו מילים כמו רקטות שנורו לחלל וחלקו את אותה נקודת ציון. ספרים, זיכרונות, הווה. תיק תק תיק תק. פתאום פגשתי את עצמי ונבהלתי.

אני עושה קצת חיים, יצאתי מהכוך של עצמי. דברים שקורים לאנשים באופן יום יומי מתאימים לי אחת לשבוע, מקסימום פעמיים. אבל לפחות אני מבינה את זה.

הנה קצת גירוי לעיניים

פיס אאוט