אז הלילה ישבתי במכונית עם אלעד, בעודנו שומעים מוסיקה משובחת ומדברים על הבדלים בין דיסקים של ג'ון פרושיאנטה, הבחנו באישה שרצה לעבר המכונית שלנו, מנופפת בידה שנעצור לה. סליחה, השעה כמעט 4 לפנות בוקר. לא עוצרים בחיים לאף אחד. כשעברנו אותה שמנו לב שביד השניה היא אחזה במשהו כסוף.
הסקרנות הרגה את החתול אבל זה לא שינה לאלעד, והוא היה חייב לחזור לאותו המקום למרות שאמרתי לו שאני רוצה להישאר בחיים ושאני לא אוכל לומר "אמרתי לך!" אם אני אמות. הוא נסע למקום בדרך אחרת ושוב הגענו לאותה כיכר, מבחינים באותה אישה רצה לעברנו, הפעם מהצד השני ומנופפת בלא אחר מאשר - אקדח!
עם אינסטינקטים של נהג שודים, אלעד חתך שמאלה וברחנו מהר, כשברקע שומעים אותי צורחת ואת אלעד צוחק.
המסקנה? פרדס חנה היא מקום מסוכן! מזל שאנחנו גרים בכרכור
בסופו של דבר הוחלט שזאת הייתה הרפתקה מרגשת עליה נספר לנכדינו.
השמש כבר מנקה את הקורים מעיניה ועוד מעט השמיים יהיו תכולים לגמרי. לכן נראה לי שאפרוש כעת למיטה, ואחלום חלומות טובים, בתקווה.
לילה פות *מה רגע סליחה* לילה טוב