פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אני הופכת לחיילת ביום שלישי. הלב שלי עדיין לא דופק, אני משערת שזאת ההכחשה שעושה את עבודתה נאמנה.

ארגנתי הערב את התיק לטירונות, ורק כשאני מתסכלת עליו (או מנסה לסגור אותו) אני מרגישה משהו קצת שונה. תקראו לזה לחץ. תקראו לזה "כוסעמק הייתי צריכה לצאת על אי התאמה ולטעון לאי שפיות". 

אבל וואלה, מיום שלישי אני הולכת להתקלח עם אלף בנות, לענות כן המפקדת ולקום יותר מידי מוקדם בשביל להתחייל ולקבל קצת משמעת.

אולי לעובדה שלרצונות שלי לא תהיה שום משמעות או קבילות דווקא יש כוח ואולי זה אפילו יהיה טוב. רק לקצת. שבועיים וחצי. 

אתם שמים לב? אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה! אני! ספיר! שמחבקת פסימיות לפני השינה ואוכלת היסטריה לארוחת בוקר! 

*פוסט זה נכתב היום כי אם היה נכתב מחר, בטח היה מכיל תוכן שונה לגמרי. כלומר - תוכן לחוץ.

אז, נשתמע בעוד שלושה שבועות ככה? אני בטוחה שיהיו לי חוויות טובות, וגם קצת פחות. אבל העיקר חוויות.