קיבלתי שיחה הבוקר בזמן שנסעתי בקו 70 לתל השומר. שיחה מהצבא. עליתי על אוטובוס של דן, מהישנים האלה, שהמנוע נמצא מתחת לרגליים במושבים מאחורה וזה אשכרה מרגיש שעולים באש אם הרגליים נוגעות ברצפה יותר מידי זמן.
בקושי שמעתי משהו, זאת הייתה המשקית שמירות או משפט או משמעת, אנא פאקינג אערף. היא אמרה שהיא מצטערת, ש7 חיילים הוציאו לה גימלים ושהיא קיבלה פקודה למשוך חיילים שאמורים לעשות שבתות בשביל שישמרו בחג.
היא שאלה אם אני מסכימה להחליף את השבת שלי בסוף החודש ולשמור שלישי- רביעי. בחג.
לאלה מכם שלא יודעים, לפני שעזבתי את תל השומר והגעתי לקריה, סגרתי פסח א', וקצת אחר כך הייתי בריתוק של שבועיים.
עדיין לא שמרתי אף פעם בקריה, ולכן בלי לחשוב יותר מידי עניתי לה "כן" כדי לשמור עם ע' - חברתי ללהקה, שהוקפצה לפניי לעשות חג. למרות שבדיעבד הבנתי שלא הייתה כאן באמת שאלה, היא הציבה בפניי עובדה ורק גרמה לי להאמין שיש לי זכות בחירה.
קראו לי פראיירית, אמרו לי שהצבא דופק אותי שוב ושוב ושאני צריכה להוציא גימלים.
אני לא יודעת אם אני פחדנית, או שאני באמת בנאדם טוב. אני לא יודעת אם אני סתם צהובה או שתכלס, עמוק עמוק בפנים, לא אכפת לי לפספס את החג הזה.
אולי אני סתם מרגישה שהנה שוב, עושים חיים על חשבוני.
התגובות בבית לא עזרו לי עם ההחלטה שלי. המפקד שלי לא עזר לי עם ההחלטה שלי. החברים שלי לא עזרו לי עם ההחלטה שלי.
אני לא עזרתי לעצמי עם ההחלטה שלי.
אני הכי טובה בלבוא הביתה בערב ולבכות במקלחת.
כאילו, מה הסיפור? יומיים בלי יותר מידי שינה, עם נשק (אלוהים, תעשה שיהיה מקוצר), עם מקלחות מהגיהינום ובלי ארוחות מסודרות (או אוכל בכלל).
מאז שהתגייסתי, אני מרגישה שאני חיה על זמן שאול. ובתכלס אני האחרונה שיכולה לדבר על "לחץ בית" כי לרוב אני בבית.
אבל אתם יודעים מה זה להוציא ג'ובניק משגרת יומו הנינוחה ולשים אותו בבסיס סגור בחג? זה ביזארי! זה היסטרי! זה מטורף! וכבר חוויתי את זה פעמיים!
אחרי החג אני הולכת לקב"ן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
