פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

כשלילה ומאוחר אף אחד לא יכול למנוע ממני לעצום עיניים ולשבת על אדן החלון בלי בגדים.

פאקינג שתיים בלילה, ויש כאן רק עצים ושדות מסביב

היום הזה התחיל מלא תקווה. אבל איך שהשעות עברו מצאתי את עצמי מתוסכלת יותר ויותר מהעובדה שמשהו חסר.

למרות כל מה שאני עושה בשביל עצמי, אני עדיין מרגישה ריקה. ריקה מתוכן, לא מעניינת, מבוזבזת. 

ואז אני הופכת למתוסכלת ומרירה, וזה לא הולם ולא יאה ומתחשק לי לטאטא את עצמי מתחת לשטיח לפעמים אחרי שאני פולטת כל מיני לכלוכים לאוויר. 

לנושא כאוב יותר.

בא לי להשתחרר. כי אז תהיה לי עבודה ואולי אתחיל לחפש מקום אחר לגור בו. למרות שאני אוהבת את הבית שלי, אולי בכל זאת הוא לא בריא לי כמו שאני רוצה שהוא יהיה.

וחוצמזה, החיים נפלאים! אני מעבירה אותם בצפייה בסדרה שכותביה הם לחלוטין חולי נפש כי יש שם אורגיות של זומבים וערפדים בני 2000 שרוצים רק שלום. ואני רואה את זה בלילה. אז זה בכלל מתכון לשינה סדירה ורגועה.

אני חושבת שעליתי פה על משהו. יש מצב די גדול שאני לוקה במידה מסויימת במזוכיזם.

גוד נייט ביצ'ס