תכשיטים שהיו פעם ועכשיו הם היום.
אלבומים גשמיים ישנים מעלים אבק על מדף אחד בבית בקריית חיים.
אפור אבל לא לתמיד,
והיא מבקשת תמונה. ספק אם בגלל שסתם מתפעלת שצבעתי ריסים ולחיים או שמנסה ליצור זיכרונות אחרונים של אושר לפני שיכאב לה.
וחיוכים, הרבה חיוכים. כי זה חשוב. וכולם אומרים שזה עובד גם אם לא מרגישים.
וחיבוקים. גם חיבוקים. אבל לא חזקים.
עכשיו רק להוריד את האיפור וללכת לישון.
מחר אקנה לי תחתונים, קצת גרביים וקרם שיער. כן, נראה לי שנגמר לי הקרם לשיער.
בנאליות. הכי טוב זה בנאליות. זה מתוק להחריד ואין סיכוי למצוא את זה בשדה אפוף ערפל. כי זה בנאלי. זה כמו בננה. בננה זה בנאלי.
חוסר קשר. הכי טוב זה חוסר קשר. זה כמו אלבום טוב בלי מעברים בין השירים ואין סיכוי למצוא את זה בחנויות היום. כי אין לי כסף. כסף זה עבודה. אני צריכה להתקשר לבית קפה שעשיתי בו התלמדות בשבוע שעבר. אתמול התקשרו אליי משם 4 פעמים ולא עניתי כי חשבתי שזה איזה בחור שאני לא רוצה לדבר איתו/מספר לא מזוהה מהצבא. בקיצור יצאתי מטומטמת ועכשיו עתידי שם בסכנה (מלח מים מלח מים).
והחיים, כיאה לחיים, מראים לי שלא משנה כמה אתנגד, שלא משנה אם אגלגל ציניות במדרגות או אשתול עצבים בגינה אני הופכת להורים שלי.
יש לי פה אף גדול
אבל האף שלי מתאים לפנים שלי
לפחות זה מה שאמא אומרת