פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

מי אני, מה אני, פנים אמיתיות.

אנשים הם צבועים, כולם. גם אלה ש"לא, מה פתאום". גם אני. מתחסדים. כולם. מתוקים להפליא ואז חדים להחריד. 

בא לי להיות כבר נפש חופשייה.

מה שקורה צריך לקרות. ככה זה. אי אפשר אחרת. אומרים שיש סיבה, אני לא מתווכחת. פעם יכולתי להתווכח, היום כבר שלמה עם המושג הנתפס לכולם בשם "גורל".

השאלה עכשיו, האם בתוך כל הטררם הזה, אני צריכה להיות אקטיבית או רק להגיב?

כי ברגע שהתחלתי להיות אקטיבית, דברים טובים התחילו לקרות, אבל גם דברים קצת פחות.

עד לפעם הבאה,

מיס סאפ