פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אני מתחילה להיות קצת יותר בסדר עם המציאות. כלומר, עד שהיא תנשך אותי בתחת.

יצאנו בשישי בערב וחזרתי רק בשבת בבוקר. היה נורא כיף. והיה גם מעורר. נראה לי שבפעם הראשונה מזה הרבה זמן שיצא לי להיות חלק ממשהו בזמן שאני לא בדיוק חלק ממנו ושלמישהו אחר יהיה סוג של אכפת שאני לא חלק מאותו משהו ויגרום לי להרגיש, אולי אפילו בלי לדעת או להבין, שזה בסדר. כן! זה המשפט המסובך ביותר שאי פעם יצא לי לכתוב (מגזימה כמו תמיד), אבל היי, העיקר שאני הבנתי את עצמי.

ואם כבר מדברים על הבנה עצמית. אני מוצאת את עצמי המון פעמים מבינה כמה אני בשליטה. ואיך טוב לי עם זה. זה מצחיק שפעם אשכרה נשלטתי ע"י בלוטות הטעם שלי. וחוש הריח, וחוש הראייה, וכמויות אדירות של אוכל.

זה גם חסכוני. וכמו לכולם, גם לי יש חורים בכיסים.

ואתמול הבנתי שאני כזאת אישה. וכלבה. ובת. ובחורה. וכל הדברים האלה שמתחת לקטגוריה של "בנות".

וזה לא מרוע. זה פשוט חלק מהד.נ.א שלנו. ואני זורמת עם זה. נראה לי.