|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אסימון
אני המתקנת הראשית של מתקניך השבורים
הצלצול תמיד צורם לי יותר מהאמת בפנים
הדפיקה בדלת לא כואבת יותר מהדפיקה מאחור
בדיוק בגלל הסיבה שאתה חמור
ויש לי עיניים תלויות במקומות ציבוריים
אח גדול, די גדול, לא גדול, לא אמיתי
ועיגולים קטנים שאמורים לספק תעסוקה
ערמות של כבדות שעוטפות אותי יום יום בשגרה
אוספת את הטיפות בלי שום סיבה נראית לעין
שלך בכל מקרה לא מסתכלת, רק סוטה לשוליים
מעניין אם כשאסתובב בלי להביט לאחור
אתה פתאום תבין שהיית חמור
|
נכתב על ידי
,
9/12/2009 18:17
בקטגוריות עין, עיניים, שוליים, שבורה, אהבה, אחרון ודי, אני, גמילה, השראה, חזרה לעצמי, יחסים, מערכת יחסים, מציאות, סקס, עזיבה, עצבים, צל, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, שירים, שירים שכתבתי, שירים שלי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
מרגו(רלה) בעיר הגדולה
למרגו יש מנהג די רגיל, לכבות את עצמה כשמתקרבים לנקודת הצתה. והיא בוכה בלילות לתוך העיניים, וקושרת לעצמה את הידיים כדי שלא תוכל לנגב את הדמעות שלה.
ומרגו לא באמת כועסת, היא רק קצת מתוסכלת, "לא קל לחיות בבריכה של דמעות מלוחות", מרגו אומרת, דמעות ששורפות בפצעים הפתוחים שלא נסגרו מעולם.
מרגו אומרת אמת בפנים, ועולה ויורדת בתחנות החיים של גברים די זרים בתל אביב או אל. איי
והיא אוהבת לצעוק מגג הבניין עד למטה צועקת חזק כל מיני משפטי חיזוק בשקל שלטענתה מחזיקים אותה חייה
ומרגו אוהבת דרמה, אז היא מזמזמת בראש שיר מסרט ישן על כוכבת, נאהבת, וזורקת עצמה על מזרון קפיצים שחורק לה צלילים, צלילים שממלאים את ראשה במחשבות על הסרט שלה שעוד לא נגמר.
ומרגו תוהה למה ההקרנה לא נגמרת, ועולה למרפסת של איזה שכנה, כזאת שאוהבת להתלונן על הרעש ולא מחלקת חלב וסוכר,
מרגו דורכת בדרך על זכרונות בשחור לבן שפזורים על הרצפה, ודמעות מלוחות מחוררות תמונה אחרי תמונה, צורבות חור בהווה על עדויות העבר. ומרגו גוררת עצמה מהר ככל האפשר, משהו בה אומר לה שהכל חייב להיעצר כאן, היא מטפסת על שתי מדרגות שיש קשיחות, כאלה שדמעות מלוחות לא חודרות.
ומרגו צועקת למטה בפעם האחרונה, מאמצת את משפטי החיזוק וממלאת את הריאות בדרמה שלה: "בשביל למצוא את עצמך, אל תברחי רחוק מידי!" והיא קדה קידה קלה בראשה, עינייה מצטמצמות לכדי קריצה קטנה, ונראה כאילו מרגו מביטה בכפות רגליה, בזמן ששפתה התחתונה פוזלת קצת ימינה,
היו כאלה שיגידו שהיה זה חצי חיוך של השלמה, כי רגע לאחר מכן, מרגו חייכה, שרועה לרווחה על המדרכה.
*חייבת לציין שזה לא גמור בכלל. אני שונאת פה כל כך הרבה דברים, וכתבתי את זה באמצע הלילה, חצי עיוורת, חצי ישנה, אבל בכל זאת, שחררתי לאוויר העולם.
ד"א זה שיר, לא סיפור.
| |
עלה חדש ישן
מחקתי את השיר
הוא הפריע לי בעין.
היום עשיתי את הבגרות האחרונה שלי בהיסטוריה, לעולם! ההתלהבות לא הייתה בשמיים בגלל אירועים ביתיים חמורים ומציקים בעליל שגרמו לי להיות שקועה בתוך בועה מעפנה של רגשות נחיתות ועצבים.
סיימתי את המבחן שעה לפני הזמן, כי תודו חברים, זה היה קל. אח"כ פגשתי באלעד, המותק, הכפרע, הנושנוש, שהתלהב גם הוא מהעובדה שהמבחן היה קל ושאין יותר היסטוריה לעולם, לא נאצר, לא יהודים בני דת משה ולא אידיאולוגיה נאצית.
ואז הלכנו אליו הביתה, וכיאה לאמנים מוכשרים כמותנו, כתבנו עוד שיר!
עכשיו יש לנו כמעט 10 שירים, ועוד מעט אבא של אלעד קונה לנו ציוד הקלטה איכותי ומושלם ומדהים ומקסים ויקר ונכסף (תדמיינו עוד מילות תואר מרגשות), ואז אנחנו מקליטים.
ומתישהו גם נתחיל להופיע, אני מניחה ששנה הבאה, כשהכל יהיה חתום, סגור ומושלם.
זה עודד אותי קצת, אבל בתכלס אני מרגישה סוג של ענן פתטי שמתעופף מעליי ומציק לי.
אז ביי.
| |
דפים:
|