פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

החלומות שלי בזמן האחרון מדהימים. אני מתעוררת לתוך תחושה אמיתית שעוטפת אותי במשך כמה שעות טובות. 

אתמול חלמתי על גבר. אני לא זוכרת את הפנים שלו, אני זוכרת את המגע שלו ואת ההרגשה שהקיום שלו בחיים שלי כביכול עורר בי. כל היום אחרי אותו חלום הסתובבתי בתחושה של בדידות ריקה כזאת, כאילו באמת היה לי מישהו וזה נגמר.

עכשיו התעוררתי מחלום אינטלקטואלי. הדבר האחרון שאני זוכרת זה שאני יושבת בכיתה כלשהיא, והמורה משמיעה שירה בשפה זרה ואומרת לנו לכתוב את מה שאנחנו שומעים, ואני מצליחה להבין רק חלק ולא מספיקה לכתוב הכל. ואז בשולחן לא רחוק ממני יושבת מישהי שלמדה איתי בכיתה בתיכון, בחורה סופר חכמה שתמיד היו לה ציונים מעולים והייתה קוראת ספרים טובים. והיא מרימה את היד ואומרת שהיא הצליחה לתרגם את הכל, כולל הסברים. והיא מתחילה להסביר ואני אומרת לה שאני לא שומעת אותה טוב והיא אומרת לי "זה הקול שלי ספיר, את בטח זוכרת". וזה הדהים אותי עוד בתוך החלום איך הזיכרונות שלי משפיעים על ההזיה שאני בוראת לעצמי בראש בלילה. היא הייתה עדינה כזאת והייתה מדברת חלש ובשקט. בכל מקרה, קמתי מהכיסא שלי ועברתי לשבת לידה, וקראתי שם את מה שהיא כתבה, ואני לא זוכרת שום דבר מהיצירה הפיקטיבית הזאת שבחלום מצאתי אותה בלתי ניתנת להכלה מרוב שריגשה אותי. 

התעוררתי כי פחדתי שהשעה כבר אחת או שתיים בצהריים אחרי שאתמול חזרתי הביתה בסביבות שלוש לפנות בוקר, והפלא ופלא, רק אחת עשרה וחצי. בואו כולנו נאמר תודה לחלומות שלי שהעירו אותי בבוקר!

שנה טובה ביצ'ס

פאק!

חלמתי בלילה על מישהי שהייתה חברה הכי טובה שלי בתיכון. ולפני הצבא הקשר בינינו דעך ונותק לחלוטין. חלמתי שאנחנו גרות ביחד ושהיא נכנסת לחדר ומסדרת דברים ואז אנחנו מתחילות לריב על משהו ואני אומרת לה שהייתי בבית של חבר שלה ושמעתי אותו ואת החברה הכי טובה החדשה שלה שוכבים. ותיארתי לה בדיוק את הקולות שהם הוציאו ואת הרעשים ששמעתי ואת המילים שהוא אמר לה. 

מיותר לציין שלעולם לא הייתי עושה דבר כזה לאף אחד. החלומות שלי בוגדים בי.

עכשיו אני נזכרת שלפני זה חלמתי שאני הולכת לקוסמטיקאית שמתחילה להוריד לי שיער מהידיים עם סרגל ואומרת לי שזאת הדרך היחידה.

ואז התעוררתי והלכתי לשירותים, כשחזרתי קיבלתי סמס וגיליתי שהבת של המורה שלי לפיתוח קול ילדה היום בבוקר אז היא לא תבוא אליי לשיעור ואני עצובה (שמחה בשבילה כמובן אבל עצובה בשבילי), ועכשיו אני רעבה.

איזה שיתוף מידע מרגש קרה כאן עכשיו,

שאו ברכה,

ספיר.

אז אני לומדת על עצמי די הרבה בתקופה האחרונה.

כלומר, זאת למידה שתובנותיה בטח יתגלו לי רק עוד הרבה זמן, אבל בכל זאת.

מצאתי את הטעם שלי שוב.

גיליתי שזה בסדר להיות לא החלטית עד לנקודה בה אני החלטית. 

החלטתי לא להעמיד פנים (מדומני שהייתה זו החלטה פנימית שכזו), וזה עובד פלוס מינוס (עם דגש על המינוס).

אני כבר לא זוכרת על מה אני חולמת בלילה, אני רק זוכרת שאלה חלומות הזויים ברמות של מקסימום סרט ממש גרוע שמשדרים אותו בטלוויזיה ביום שישי בערוץ 10 ויש פרסומות באמצע ואת קם ללכת לשירותים וכשאתה חוזר כבר התחילו את הסרט ופספסת קטעים "חשובים".

התחלתי להתאפר. 

אני אפילו שמה מסקרה לפעמים (זה קרה פעמיים)

אני בטוחה שאמא שלי גאה ומסופקת

אני מוצאת סתירות בעצמי. אני רוצה להיות עם אנשים שעובדים קשה ושאכפת להם בזמן שאני רק מדברת אבל לא פועלת.

מעניין מתי אני אבין את החוקיות של העניין הזה לגביי. איך מוצאים את התשוקה ואת האמביציה גם כשאין חיבור?

אמרו לי (האנשים שהייקום כפה עליי לשנתיים הבאות) שהם לא קולטים את הטעם שלי בגברים. למה כשאני רואה בחורים שנראים טוב לטעמי, אני לא מדברת בזימה ומתחילה לרייר. 

אמרתי להם שזה לא הסגנון שלי להתנהג ככה.

אבל בעצם אני לא ממש יודעת את התשובה.

הם אומרים שאני צריכה סקס.

אתמול לסבתא שלי הייתה יום הולדת (קצת חסר כבוד המעבר החד הזה אבל אתם תסלחו לי), זה כל כך מוזר החיבור שנוצר בין כולם שוב. אשכרה כיף ביחד, כואב לי להגיד אבל יותר מאשר עם הצד השני. מי היה מאמין שזה פאקינג יקרה. אוף שמישהו יוציא אותי לחופשה רחוק מכאן.

אני חייבת להתחיל להחליט החלטות לגבי העתיד. לא רוצה לשבת בבית ולחשוב במשך שנתיים.