פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

פעם לא הבנתי את המשפט הזה. אתמול נפל לי האסימון.

דברים קורים מסיבה, אחרת למה שיקרו? 

בעבר (ועדיין לפעמים), הייתי נוטה לשמוע אנשים מדברים את האמונות שלהם, והם היו מדביקים אותי בצורת החשיבה שלהם, ובאמת שלהם. ובזמן האחרון אני קולטת שיש לי אמת משלי, שהיא אמת ממש סבבה, חמודה כזאת, לא מסובכת מידי אבל גם לא הכי קלילה בעולם. אמת ממוצעת. האמת שלי.

ויש בתוכה את הדברים הכי בנאליים בעולם ולצידם את המהפכות הכי מטורפות. והיא מלאה בקשיים ובפרדוקסים אבל גם בשלווה וכיף.

אני מרגישה טוב, אני מרגישה שאוהבים אותי. הסביבה שינתה את פרצופה, אני יודעת שיש לזה סיבה, והיא קשורה כנראה לעובדה שירדו ממני כמעט 32 קילוגרמים. ומה לעשות ששומן דוחה אנשים. אז אני לוקחת הכל בעירבון מוגבל, ואת מה שאני יודעת שאני באמת יכולה להכיל ולאמץ אליי, אני לוקחת בלי לחשוב פעמיים.

ואם למישהו חורה או מישהו מקנא בדבר המדהים שקורה לי, שיאכל את הלב. זה החרא שלו, לא שלי!!

סופ"ש מדהים שיהיה, 

אני מתכוונת להספיק את כל מה שתכננתי לעשות, ואתם?

תעשו לי טובה, אני לא באמת חברה שלכם.

כל ההתבכיינות הזאת, הרדיפה, השיחות, זה לא בשבילי.

זה אולי מגעיל, אולי אגוצנטרי, אבל די, כמה אפשר להיות אינפנטילים.

אני לא מתעסקת בנושאי טלנובלות נעורים, לא כמה אוהב, מי מרכל וכמה השמנתי.

אני לא מדברת על כמה חמוד, איזה מתוק, ועל הסיקס פאק שמקשטת אותו.

אני לא עסוקה בזה, כי זה לא מעניין, בדיוק כמוכם.

אני שם רק בגלל שיצא וזה הגיל, שיצא ועכשיו אני בתיכון ואני צריכה לשרוד בין הדגיגים הקטנים.

אני לא צבועה, אני פשוט משועממת.

כשאני אומרת משהו למישהו, זה בשיא הרצינות, זאת האמת לאמיתה, כי לא מתאים לי להסתבך בשקרים עם גנון.

ולגבייך, פשוט תפסיקי כבר, יאאלה, הלכת, אז הלכת. שחררי גאדמיט.

נ.ב חשוב

אבא שלי היה מעורב בתאונת דרכים, איזה אידיוט סטה מהכביש ומחץ אותו בין שתי מכוניות. הרופא אמר שהוא היה יכול להיות נכה לכל החיים.

זה עדיין לא באמת חלחל אליי עמוק מספיק כל העניין הזה.

הלוואי והיו משלמים כסף בשביל לתהות.

תחשבו כמה מאיתנו היו אנשים עשירים ומאושרים.

רק יושבים בפינתנו האהובה, מלטפים את ראשו של הכלב הזקן והמנשיר שלנו, שותים כוס תה עם קרקר יבש, מכחכחים בגרון, ותוהים.

פשוט תוהים.