לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

מקום בו ההשראה מקבלת מקום להישפך, הביקורת פורצת החוצה, החיים עוברים ברנדומליות מתסכלת ודפים שלא היו פעם עץ נערמים בתוך מחברת גדולה של כתיבה.

Avatarכינוי: 

בת: 32

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אסימון


אני המתקנת הראשית של מתקניך השבורים

הצלצול תמיד צורם לי יותר מהאמת בפנים

הדפיקה בדלת לא כואבת יותר מהדפיקה מאחור

בדיוק בגלל הסיבה שאתה חמור

 

ויש לי עיניים תלויות במקומות ציבוריים

אח גדול, די גדול, לא גדול, לא אמיתי

ועיגולים קטנים שאמורים לספק תעסוקה

ערמות של כבדות שעוטפות אותי יום יום בשגרה

 

אוספת את הטיפות בלי שום סיבה נראית לעין

שלך בכל מקרה לא מסתכלת, רק סוטה לשוליים

מעניין אם כשאסתובב בלי להביט לאחור

אתה פתאום תבין שהיית חמור

 


ליד הבית שלי סתמו

נכתב על ידי , 9/12/2009 18:17   בקטגוריות עין, עיניים, שוליים, שבורה, אהבה, אחרון ודי, אני, גמילה, השראה, חזרה לעצמי, יחסים, מערכת יחסים, מציאות, סקס, עזיבה, עצבים, צל, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, שירים, שירים שכתבתי, שירים שלי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא שיקרו כשאמרו שאהבה זה כואב


אני מתגעגעת לריח שכבר לא שלי, מתגעגעת למגע הידיים הגדולות שהרגישו כאילו אוחז אותי ענן רך, ענן שעוטף ומחזיק חזק חזק מפחד שאחמוק בין גבולותיו הדקים ואפול מטה.

אני מתגעגעת לשיער הרטוב אחרי המקלחת, לג'ינס הקרוע הדהוי שאתה כל כך אוהב, לגומה האחת והיחידה שעולה בזוויות הפה שלך כשאתה מחייך אליי.

אני מתגעגעת לשיחות הארוכות על הכל ועל כלום, אני מתגעגעת לנשיקות הארוכות וההתעסקות בשיער.

אני מתגעגעת לראות את הפנים שלך כשאתה רואה אותי מתקרבת לשביל של הבית, אני מתגעגעת לדגדוגים שהשאירו אותי בלי אוויר.

אני מתגעגעת ללילות ללא שינה ביחד, אני מתגעגעת לבעיטות הקטנות בלילה כשאתה נוחר ומתעורר מלא הכחשות.

אני מתגעגעת לבקרים שהתעוררתי וגיליתי שאתה ער ומסתכל עליי ישנה, אני מתגעגעת לעיניים שלך שהרגשתי שיכולות לראות דרכי.

 

אבל על כל אלה ויתרתי, השארתי אותם לך ועזבתי, ואתה לא רוצה לשחרר.

 

 

 

 

בבקשה תפסיק להתקשר, זה גומר אותי מבפנים.

נכתב על ידי , 22/11/2009 22:12   בקטגוריות אהבה, אוויר., אומנות, אישה, גברים ונשים, גברים, געגוע, געגועים, גמילה, גילויים עצמיים, הוא, היא, השראה, חבר, חדר השינה, מוזה, מערכת יחסים, מציאות, עזיבה, שינוי, שליטה, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אהבה מזווית קצת שונה


יום אחד הוא פשוט קם ועזב.

היה זה בוקר, ושום דבר לא הסגיר את העובדה הזאת.

השמיים נראו עכורים ושחורים מתמיד, העצים נעו באיטיות, כאילו הם דוממים ורק מה שסביבם נע וזע.

לא נשמעו שום ציפורים ורחשים שהעידו על כך שחיים מצויים בסביבה, הכל כמו עמד מלכת.

הייתי בחדרי, אחזתי במברשת עשוייה זהב מזויף המעוטרת אבנים נוצצות ומזוייפות גם כן.

קיבלתי אותה ממנו, הוא אהב לקנות אותי בשקרים, ולפעמים קיבלתי גם מתנות שלא שיקפו אמת.

לא הייתה רוח, אבל קולה נשמע, ואני הקשבתי לצלילי הדממה הנוקבת ההיא והברשתי את שערי בשקרים שלו.

השמיים התחילו להתבהר אבל לא נראה אור בשמיים המאיים לסלק את החשיכה של הלילה.

עצמתי את עייני, ושם במעמקי באר הזיכרון שלי, עמדה בפניי תמונה של שנינו:

עליי שלכת צהובים מכסים את שביל הכניסה לבית שלנו, העצים ישנים והרוח עובדת שעות נוספות ומשחקת תופסת עם העלים.

הוא מרים אותי בזרועותיו גבוה גבוה, יכולתי ממש לפזר עננים עם קצות אצבעותיי ולהפשיר קרחונים במקומות קרים ומרוחקים עם חיוכי.

ציפור לפתע השמיעה קול בחלוני והזיכרון התפוגג לאלפי גרגרי חול קטנים.

בתוכי סערת רגשות התחוללה, כאילו הייתי גרגר סוכר הנס על נפשו בתוך כוס תה בוערת.

וכמו מים מבעבעים בקומקום רותח, כך אהבתי הסתחררה לה בפנים, מחכה להזדמנות להגיע לנקודת הרתיחה ולהישפך החוצה.

קמתי ממושבי, התקרבתי לאדן החלון, הרוח נשבה כעת ושערי התבדר ברוח.

התחושה המלטפת הייתה כה מוכרת ומשכרת, עצמתי את עיניי וחייכתי, כמו אז באותו הזיכרון.

רעש המנוע המחרחר נשמע באוזניי ועיניי נפקחו כדי לחפש אחר מקורו.

בסתיו, עליי השלכת הזהובים העדיפו לנוח ולא לשחק משחקים עם הרוח.

והעננים הפכו לערפל שלא מתפוגג כשאצבעותיי מגרשות אותו מעליי.

יותר לא ראיתי אותו.

יום אחד הוא פשוט קם ועזב.

נכתב על ידי , 7/8/2009 01:10   בקטגוריות אהבה, יום האהבה, טו באב, בית ומשפחה, חבר, חיים, חלומות, יחסים, מחשבות, קטעים שכתבתי, אהבה ויחסים, סיפרותי, עזיבה, אנשים, קטעי אומנות., מחשבות ותהיות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



28,988
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Bobale אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Bobale ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)