פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

ברגעים אלה ממש יש לי זבוב בבטן שמתרבה ופותח מושבת זבובים מצומצמת (אני מקווה), וכל זה קרה כי אתמול בטיול 'יום בעקבות לוחמים', חטפתי מתקפת פיהוקים מרוב שיעמום בתערוכת החילות אי שם על הרי הגולן, ופיהקתי ופיהקתי עד שלבסוף הותקפתי ע"י זבוב אמיץ במיוחד שהחליט להגיע אליי והשאר ידוע לכם.

יש לציין שבזמן המקרה השמעתי קולות של בת יענה שנחנקת למוות ע"י בת יענה אחרת שרצתה את בן היענה (יש לזכר של בת יענה שם?) שהבת יענה גנבה לה. מסובך? טוב תדמיינו שאתם בולעים זבוב, ותבינו איך הרגשתי.

בקיצור, סתם הרגשתי צורך לשתף, אוי למי שמלגלג עליי (הערות ציניות יתקבלו בברכה), ואם כבר ליגלגתם, אז שיהיה בסטייל (לא שיש לי מושג איך מלגלגים בסטייל).

היום התמרמרתי באוזניי המורה המגניב שלי לאנגלית שנמאס לי לכתוב חיבורים על נהיגה כל הזמן. אז בתשובה הוא אמר לי "ספיר, אי אפשר לכתוב כל הזמן על נושאים שאת אוהבת, כמו סקס". אני חושבת שכל מילה מיותרת כאן.

ועוד מאירועי היום, המורה שלי למוסיקה חושבת שאני מרוקאית. אין לכך שום סיבה ממשית, חוץ מהעובדה שכשהיא לימדה טרנספוזיציה נהייתי אדומה מרוב עצבים וכשהיא ניסתה להסביר לי התעצבנתי עליה כל שלוש שניות. בכל מקרה, אני לא מרוקאית, אני אשכנזייה. לגמרי. לא שיש לי משהו נגד מרוקאים (לא סובלת אותם), הם אנשים נפלאים (בחיים לא תמצאו אותי מסתובבת עם אחד).

טוב, ברור לכולכם שזה בצחוק כן? אני לא רוצה לקום מחר בבוקר בלי יד ועם אבנים בכליות (שלא נוצרו שם בצורה טבעית). 

אני מרגישה לא פרודוקטיבית בעליל, כל חבריי החמדמדים הקטנים ממני באלפי שנות אור (חצי שנה), כבר עברו תיאוריה והתחילו ללמוד נהיגה, ורק אני, ספיר העצלנית המדופלמת עדיין לא למדתי תמרורון אחד קטנצ'יק פיצפונצ'יק חמודצ'יק בעל פה. בושה וכלימה ממש. בעצם, יאללה לאן כבר יש לי לנסוע? (שכנוע עצמי שכנוע עצמי, טוב סעמק זה לא עובד, יש לי מלא מקומות ללכת אליהם, כמו למשל לביקורי בית אצל כל אחד ואחד מכם קוראיי הוירטואליים המתוקים).

טוב, אסיים בנימה אופטימית (ללא כל סיבה נראית לעין), ואצ'פר אתכם בתמונה של המשקפיים החדשים שלי שאני יודעת שכל כך חיכיתם להם,

אני מקווה שכולכם עדיין בריאים ושלמים ולא תקף אתכם אף זבוב, חרגול או חיפושית משה רבנו עצבנית שגנבו לה את הנקודות.

אולד סקול משהו, מה אתם חושבים? (יש לכלול בתגובה על המשקפיים רק את המילים: מדהים, מקסים, מהמם, מושלם וכדומה).

יאללה, התחפפתי להתאמן בפסנתר (יה רייט אני הכי רואה טלוויזיה),

נתכתב בשמחות.

הרשימה

יש לי בראש רשימה והיא נוטה להתמלא כל יום באלפי מילים, משפטים ותהיות לפי מה שהזנתי לתוכה בעזרת עיניי ואוזניי.

כרגע בראש הרשימה יש כמה דברים שצצו בדקות האחרונות:

חברות. אני צריכה לשירותים. סיכה בתוך בלון. טופס הפניה לקלינאית תקשורת.

חברות זה בגלל שראיתי פרק במחוברות היום על חברות, וגם דיברתי איזה 7000 פעם בטלפון עם אלי היום.

אני צריכה לשירותים זה בגלל ש... פעולה טבעית של הטבע?

סיכה בתוך בלון זה איך שאני מרגישה היום. כאילו כל דבר שאני אעשה יגרום לפיצוץ מאסיבי.

טופס הפניה לקלינאית תקשורת זה שיחת טלפון שקיבלתי מאימי החביבה היום אחרהצ ובשיחה נאמר "ספירי, התקשרו סוף סוף מהמכון בזיכרון, יש לך מחר תור לאבחון אצל קלינאית תקשורת" ועוד כמה בלה בלה בלה ושטויות של אימהות.

אחרי חודשים של המתנה בתור ארוך כמו הגלות הגיע תורי! ועל כך מגיע קצת HIP HIP HAREY! בטח לא כותבים את זה ככה. פדיחות.

מקום המבטחים

מקום המבטחים הוא המקום שבו אני שמה את כל הדברים שאני לא רוצה שילכו לאיבוד.

הבעיה היחידה עם זה היא שאני לא זוכרת ששמתי את הדברים האלה במקום המבטחים ואז אני היסטרית.

היום לדוגמא, לאחר השיחה על התור לקלינאית תקשורת שסוף סוף הגיע, ישבנו אני ואמאל'ה וצפינו לנו בשלווה בכוכב נולד בסלון, ואז בהפסקת הפרסומות המיליון ושתיים (יש כל כך הרבה פרסומות שבין לבין אני יכולה להספיק להיכנס להיריון, לעשות הפלה, להיכנס שוב להיריון וללדת שמיניה), אמא אמרה לי לא לשכוח את טופס ההפניה שקיבלנו מהרופא הלא סימפטי שדחף לי את המכשיר המוזר דרך האף והביט לי במיתרי הקול ולא שכח להטיף לי על זה ש"יש לך יותר מידי חורים באוזניים וזה לא בריא פה ושם ומוות ושיתוק ובלה בלה בלה", אמרתי לאמא "כן, זה נחמד שאת אומרת לי את זה, אני חושבת שהטופס אצלך", והיא מצדה, עונה לי "לא! את שמרת את זה" ועל פניה עולה הדאגה, הנה ספיר שוב איבדה עוד משהו. אמרתי לה "טוב טוב ששש... תעזבי אותי" והפסקת הפרסומות נגמרה.

אח"כ עליתי לחדרי העונה גם לשם "סאונת הבית" כי חם בו, מאוד. ואלינור צלצלה, סיפרתי לה על התור ונזכרתי בטופס ההפניה, ואז הבטתי לעבר מקום המבטחים, הלוא הוא המדף הסגול שלי עם כל הבשמים, ושם בצד, עמדו להם דפים אחד מעל השני, קמתי מהמיטה והרמתי דף אחד שלהפתעתי היה ההפניה! שמחה ואושר, תפוזים מלונים וריבת חלב, ה ל ל ו י ה! מצאתי את זה בלי בעיות. תודה למקום המבטחים.

שיעורי נהיגה ותיאוריה

אז אם אתם בגילי, או אפילו קצת יותר קטנים, אתם בוודאי כבר שוקדים, לומדים ויושבים שעות על גבי שעות מול "למד" ועוד אלפי ספרים, דפים ועזרים אחרים כדי לעבור תיאוריה ולהתחיל ללמוד לנהוג.

משום מה, אף קול פנימי לא זועק לי מבפנים וצורח "ספיר! תתחילי ללמוד כבר, כולם כבר לומדים או עברו או נוהגים כבר!" לא. אני לא מקבלת שום איתותים וסימנים. רק לחץ סביבתי שמופעל עליי וגורם לי לגלי חום של אישה בת 50.

אני לא לחוצה לנהוג. אני לא מסוגלת להסביר את זה. אבל מצד שני, אני גם לא אוהבת לראות את כולם נוהגים להם ומשאירים אותי לדדות מאחור עם העצלנות שלי או חוסר ההחלטיות שלי. בקיצור, אני שונאת את כל הסיפור הזה ואין לי פתרון. טוב, בינתיים נחכה קצת.

GOLD TO MT EARS או בתרגום חופשי: מוסיקה

כבר כמעט שבועיים או יותר שאין לי רמקולים למחשב (אין התקני שמע) והDVD שלי בחדר לא עובד (מכשיר מיטונף שלא נפתח) אז מכאן נובע (איכס "מכאן נובע", זה מזכיר לי מתמטיקה) שאין לי כל דרך לשמוע מוסיקה חוץ מהפלאפון שלי שגם האוזניות שלו פשטו את הרגל וכרגע לא עובדות. זה מתסכל, אני מתוסכלת, המסקנה: תסכול.

שמישהו יתקשר לטכנאי שלי, יובל שמו בישראל, ויגיד לו להזיז את התחת השחום שלו לבית שלי ולתקן את הטרגדיה הזאת לפני שאני אאבד את שפיותי ואצטרך להתאשפז באחד המקומות הנוראיים האלה שנקראים על שם של רצועת חוף בהוליווד ומכילים אנשים בעייתיים עם בעיות לא אמיתיות ויותר מידי תרסיס שיזוף!

ועכשיו קצת תמונות מהחופש so far,

ואחרון חביב, יותר נכון אחרונה חביבה, בחודש שעבר נולדה לי אחיינית מדהימה וראשונה שעונה לשם עומר

אני הייתי סאפ ואתם הייתם אתם,

להת'.