פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

שחררתי ודברים טובים הגיעו. ואז הם בלבלו אותי. שניהם. עם הנשיקות והמילים.

אז אחרי שעברה לי תחושת האופוריה והטשטוש, ואחריהם גם המרמור והבלבול, החלטתי פשוט להמשיך להיות. להיות אני. ומה שצריך לקרות יקרה.

העיקר שלא הורדתי תחתונים.

קצת אני של היום, ממסיבת היומולדת של שירני.. היה לי כיף בתוך השמלה הזאת

ואני אוהבת לרקוד בעצם

ומתחשק לי יחס מיוחד,

ממישהו שיהיה רק שלי

  

אני בת עשרים בחודש הבא. לא מאמינה שעברה שנה מאז שהכל התחיל

נזכרתי! זה סופ"ש ואני יכולה לשים לק! (יש לך את זה ביותר פרחה ספיר?)

מעבר לזה, היה לי שבוע חמוד. שתי הופעות באזור תל אביב. אתמול ההופעה נגמרה מאוחר אז נשארנו לישון בתל אביב וקפצנו לרוטשילד לראות על מה כל המהומה. היה שם מזיע והרגשנו כמו תיירים.

הייתי אצל דודה שלי היום, היא הקריאה לי את המכתב שעלמה זהר כתבה לביבי ובעודה קוראת לי את השורות האחרונות במכתב "

אני לא רוצה דירה באקירוב. אני לא רוצה וילה בקיסריה. אני לא רוצה לטוס במחלקה ראשונה. אני לא רוצה לעשות שופינג בכיכר המדינה. אני רוצה לחיות בשקט בערוגה בכפר.", היא מתחילה לדמוע. ואני מסתכלת עליה ולא מבינה. נשבעת שלא היה לי כל חיבור לחיבור שהיה לה עם המילים הללו. עם האמת המחרידה הזאת. אני עדיין לא חווה את הקושי הזה. ואם לומר בכנות, כל המחאה הזאת היא הפחדים שלי על מצע מרופד של עתיד. היא אמרה לי "אין סיבה שתביני, ההורים שלך מבינים, אני מבינה".

ובכן נכון, אני באמת לא מבינה. ברגע של צורך או בעיה, אם אין לי כסף אני אומרת לאבא והוא חוזר עם שטר של 100 או 200. ולא, אני לא עושקת את הוריי ומתנחלת להם בתא של הכסף הקטן בארנק. יש לי חשבון משלי, ואני נמנעת מלבקש מהם כסף, אבל הכוונה שלי היא שאני לא יודעת מה זה לפחד לא לגמור את החודש, אני לא יודעת מה זה חרדה קיומית וחרדה כלכלית ומסגרות אשראי ומסים וארנונה ומשכנתא ולקוות שבכרטיס הבא שאגרד או אשלח יקפצו לי איזה כמה מיליונים.

להלן כמה מהבעיות שאני מתמודדת עמן בימים אלו ממש:

רזיתי והמדים שלי גדולים עליי באופן משמעותי ואין לי יותר איך להצר אותם. *מישהו מכיר איזה אפסנאי נדיב?*

אני רוצה לעשות מנוי לחדר כושר בשביל כל הימים (ויש המון כאלה) שאני בבית, הופכת לספת נוער.

אני שותה המון ויש לי פיפי כל הזמן ואין איפה להשתין כשאת מופיעה ואת בדרכים.

אני צרודה כבר שבוע כי הייתי במסיבה ושרתי כל שיר שהשמיעו שם בצרחות בזמן שפיזזתי ורקדתי.

אמא שלי פולנייה.

אמא שלי מדברת עם אנשים אחרים על כל מיני דברים ואז היא מחליטה שהיא אמרה אותם לי ומתעצבנת כשאני אומרת לה שאין לי מושג על מה היא מדברת.

נורא חם.

אני הולכת עם עדשות כבר כמה ימים ואופן הטיפול בהן גורם לי להבין שכנראה יעבור הרבה זמן עד שיהיו לי ילדים כי בקושי להחליף להן את נוזל החיטוי אני מצליחה. בטח יהיה לי כלב, כלב זה קל. (על מי אני עובדת?)

גברים! אתם בעיה בפני עצמה ואין צורך לרדת לפרטים

לסיכום, לאור המצב העגום, לא נראה לי שאני עוזבת את הבית עד שאני לא מסיימת תואר שני ויש לי כסף לקנות בית וכלב ובעל ועבודה קבועה ופסיכולוג צמוד

לילה פות לכולם