פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

יש לי שוב פעם את התחושה הזאת בבטן.

שהיא בעצם מושפעת מהעומס על הכתפיים.

שגרה היא מעמסה נפשית עצומה.

בוקר טוב הא?

היום ייעצתי (ללא תשלום) לא לעשות סקס בין יבשתי.

זה רק יגרום לצרות, כאבי לב ודימומים מהאוזניים (שלי, אחרי שאצטרך לשמוע את מירורי הבכי וכל מה שיתלווה אליו).

#היום אמרו לי שאני דומה לדקסטר (השמנמוך הג'ינג'י הקטן). התירוץ היה המשקפיים שלי, שאגב הם סקסיים ביותר ואני יודעת שאחד אחד אתם חושקים בהם.

#הכנתי שני סוגי אומלטים היום: אחד עם פטרוזיליה ועשבי תיבול ואחד עם בצל ונקניק. אני שפית גורמה על רמה, צלצלו להזמין מקום על המגש שלי.

אחד לדרך: אני נורא אוהבת אותו, לפעמים חבל לי שרגשות נופלים בין כיסאות ומותירים פצעים שלא תמיד מחלימים.

שניים לדרך: שמעו, אם עוד לא עליתם על זה, אני היום סוף סוף כיוונתי לאזור הנכון וגיליתי שיש לי נפש של אמן. וכיאה לאחד כזה אני פצועה, מלנכולית ומוזרה.

ותשמעו, אני לומדת לחיות עם זה, ויותר טוב מזה אפילו, אני נהנית. בדרכי שלי לפחות.

הלכתי למיטה (אני כבר לא עובדת עליכם ועל עצמי ואומרת לישון, כי זה לא באמת קורה).

נשיקות ומישושים.

צ'או במבינוס.

הייתכן כי הבלוג בדעיכה?

תעשו לי טובה ותגידו שלא, אני לא במצב של דאיגת יתר והשלמת שעות נוספות בחיפושים אחר בלוגים נאותים לתגובות והחלפת רשמים בנוגע לעולם וכולי.

היום טיילתי עם הכלב בזמן הפסקה מהלימודים למבחן בתנ"ך שייתכן וגרמו לי לאיבוד תאים במוח, לא, הם לא התכלו הם פשוט הלכו לאיבוד בין כל המידע הלא מועיל הזה. למי אכפת שכנסת ישראל היא שושנה בין החוחים ושאחאב התחתן עם איזבל שרצחה את נביאי ה'? גאדמיט זה כמו איזה טלנובלה ממש גרועה.

בקיצור טיילתי עם הכלב והיה לי נורא כיף, עכשיו כשבחוץ מואר ונעים ויש קצת רוח והשמש לא מציקה בעיניים, אני חולה על התקופה הזאת.

איכס מתחיל שבוע חדש.

אתם שמים לב למחזוריות המרושעת הזאת הפוקדת עלינו לחיות מחדש את כל ימות השבוע שוב ושוב במן שגרה מעצבנת כזאת?

אני לא מבינה איך אנחנו חיים ככה, זה אשכרה נתפס אצלי כאירוע מוזר.

מסתבר שגם כשאת חושבת שחזרת בך ושכל מה שהפכת להיות נמחק כהרף עין, זאת רק אשליה.

נשארתי כשאני והיומיים האחרונים מוכיחים זאת היטב.

אני לא מסוגלת להבריז יותר, אפילו מחליבה ב7:20 בבוקר שבגללה אני צריכה לקום שעה לפני.

אני אחראית, ושוב לחוצה והיסטרית מכל דבר קטן בביה"ס.

אלוהים, זה ממש כמו תסמיני גמילה.

הייתי תלמידה כזאת עד כיתה ט', בעצם, אפילו פחות טובה, משום מה עכשיו כל המידות הטובות נפלו עליי.

אלי אמרה לי אתמול, "זה כאילו שהתחלפנו בתפקידים", "אני ישנה בחצי מהשיעורים ולא עושה שום דבר, ואת פתאום אחראית וקמה בבוקר ולא רוצה להבריז".

היא אפילו אמרה משהו על לוח השעם שיש לי בחדר "ספיר, מה זה הסדר הזה הכל כתוב לך כאן על פתקים!", ואני לא יכולה להסביר.

עדיין לא הייתי "חולה". בשנים הקודמות, לפחות פעמיים בשבוע הייתי "חולה", שזה בעברית פשוטה: עייפה, עצבנית, מדוכאת, שונאת איזה שיעור שיש לי באותו היום או סתם תירוצים כאלה או אחרים.

השנה הלכתי לביה"ס חולה. ממש חולה. לא "חולה מתורצת", חולה אמיתית.

אני מפתיעה את עצמי, ונראלי שגם את הסובבים אליי.

בקיצור, אני מוצאת בזה רק טוב. מה גם שאני בקטע של הבונוסים שמשרד החינוך מחלק השנה.

יאאלה חבר'ס, יש לנו רק עוד את מחר ואז שוב פעם יוצאים לפגרה, אחרונה לחגים של ההתחלה אני חושבת.

שיהיה יום מתוק, ותזכרו להיזהר ממתקפות חרא משולשות אם במקרה אתם מוצאים את עצמכם חולבים ברפת, אני צרחתי וצחקתי היום הרבה למראה החרא המעופף מעליי.

כמה תמונות מהזמן האחרון

יום כיפור (כן כן אני כופרת, שימו אותי בבית כלא, סקלו אותי באבנים)

החיים ושאר ירקות

 
 
 




טוב, אני זזה, לאנשהוא, לא ידוע לאן.

bb