לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

מקום בו ההשראה מקבלת מקום להישפך, הביקורת פורצת החוצה, החיים עוברים ברנדומליות מתסכלת ודפים שלא היו פעם עץ נערמים בתוך מחברת גדולה של כתיבה.

Avatarכינוי: 

בת: 31

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אני רוצה


להיות נהגת ריקשה.

לסובב מבטים ברחוב.

לצאת לטיול תרמילים עם מישהו שאני לא מכירה.

לעשות סקס בפומבי.

להמציא טעם שלא קיים.

לכתוב ספר.

להוציא אלבום.

לצבוע את השיער לבלונד.

לישון על ספסל ברחוב.

להצליח להחזיק חתולים בידיים.

ללמוד צילום.

לדעת בדיוק כמה זה קצת, קורט וטיפה.

להיות עם בחורה.

לצנוח ממטוס.

לגור בתל אביב.

להיות ברמנית.

לנגן עם אנשים ברכבת תחתית.

לקפוץ אחורה בזמן לשנות ה60.

ללמוד להשתמש באקדח.

שעישון לא ישפיע על מיתרי הקול, או יגרום למחלות.

לצאת לסיבוב הופעות במיניבוס שבור עם ספות אדומות קרועות מעור וריח של עובש.

לדעת לנגן על כינור.

לשחות בעירום בים בדיוק כשהשמש עולה.

להיות בנקודה הגבוהה ביותר שקיימת בעולם.

ללמוד להיות עצמאית.

לגעת בפיל.

לכתוב ולהלחין פסקולים לסרטים.

לכתוב ליריקה שתשנה לאנשים את החיים.

לעצב לבד בגדים בשבילי.

להגיד לאנשים טיפשים שהם טיפשים בפרצוף.

לטוס בכדור פורח.

להצטלם לסרט למבוגרים בלבד.

רישיון נהיגה על אופנוע.

 

 

 

הרשימה בהחלט לא גמורה.

תאמרו לי מה דעתכם על שאיפותיי הגחמניות וחסרות הפשר. טוב, בחלקן לפחות.

מעניין כמה רחוק הן יעופו...



נכתב על ידי , 10/10/2009 03:25   בקטגוריות שאיפות, רצונות, רצונות דחופים, עתיד, גחמות, מטוס, תל אביב, אלבום, סקס, תרמילאים, ברמנית, שנות ה- 60, שמש, לחן, מילים, גבוה, פילים, אקדח, כינור, עישון, טיפשים, סרטים, זהות, חיים, מוסיקה, מחשבות ותהיות, מחשבות, מציאות, אופנוע, רשימה, עתיד, רצון, מטרה  
55 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מי אמר הגדרה עצמית ולא קיבל?


אני חושבת שאם יצמידו לי אקדח לראש ויכריחו אותי לכתוב מי אני, לא יהיה לי שמץ מושג וחור גדול ייפער בראשי.

נורא קל ליפול למקומות הקטנים האלה של תיאורים מתיימרים כמו "אוהבת לצפות בטלוויזיה ולשמוע מוסיקה".

ובכלל, אדם יכול לתאר את עצמו? אדם יכול להעיד על מידותיו הטובות? או על צדדיו השליליים?

מי החליט איך זה עובד כל המטרה הזאת של הגדרה עצמית? האם זה מסתכם רק בסטרייט או גיי? ברזה או שמנה? באינטלקטואלית או מפצחת גרעינים?

נפתח לי כבר חור די גדול בראש וזה לא בגלל שום ירייה, זה מחיפושים. ואני לא יכולה לומר שבאמת חרשתי את הארץ, או את העולם, לא ביליתי שעות על גבי ימים על גבי חודשים במטרה לברר מי אני, כי בואנה, בשיא הרצינות, אני די חוששת.

אפשר לומר שמלחיץ לדעת מי את באמת. מה מסתתר מתחת לקליפה הזאת של ספיר, בעלת העיניים הירוקות, הקילו העודפים והשיער האדום (שזקוק לצביעה מחדש דחוף).

זה עוד יותר מפחיד אחרי שמישהו מגלה לך משהו על עצמך שעד היום השארת בצד. ככה מאחורי ערמות של מידע בלתי אמין בעליל צצה לה עובדה די לגיטימית שפוקחת את העיניים.

אם אני זוכרת נכון, נסענו אני ואמא, אני לא זוכרת מאיפה או לאן, המכונית שלה, אם בכלל מותר לתת לערמת זבל הזאת שם תואר יפה כמו מכונית, עשתה רעשים שאוזנינו רגילות לשמוע, אבל אני עדיין לא מסוגלת להתמודד עם הפרעות כמו שצריך אז החלון נסגר ודרשתי זאת גם מאימא.

היא אמרה שהגיע לסטימצקי ספר חדש, משהו עם האמת על כל שם, והיא כמובן חיפשה את השמות של המשפחה שלנו, "עלייך היה כתוב, ספירי, שאנשים בעלי השם שלך, מלאים בשנינות וסרקסטיות, אוהבים לצחוק ולהצחיק, אוהבים לדבר על הכל, בפתיחות הכי גדולה, רק לא על עצמם, את עצמם הם שומרים בפנים".

אז אני שואלת שוב, מי ביקש הגדרה עצמית ולא קיבל?

סליחה אמא, אבל אני ביקשתי שתספרי לי מי אני? ביקשתי להתוודע ברגע כה פעוט ומטופש למי שאני באמת? מי כתב את הספר המטופש הזה ולמה הוא לא כתב עליו איזה אזהרה נגד אימהות מטרידות שמנסות לגרום לילדות שלהן לדבר.

כוסעמק, עכשיו היא עלתה עליי, אני לא מספרת על עצמי כלום, בוקר טוב ישראל, בוקר טוב אמא, בוקר טוב ספיר.

כמובן שאחרי שהמילים האלה יצאו לה מהפה, כל מה שחשבתי עליו זה "אלוהים, זה נכון", ושיחות שלי עם אנשים החלו להתגלגל לי בראש, טלפונים, צ'אטים ושיחות נפש על כוס שוקו בקפה השכונתי הציפו את הראש שלי וכל מה ששמעתי הוא את בירבוריהם של אחרים ואותי מטיפה, תומכת ומחבקת במילים שלא קושרות את עצמן בשום אופן למצבי האמיתי שלי. הללויה להגדרה העצמית אני אומרת.

כמה דקות אח"כ חשבתי "כמה חבל שאני כבר לא מטופלת אצל הפסיכולוג שלי". ואכן חבל. כי אני חושבת שכל אחד שמנסה להגיע לאיזה הארה עצמית לגבי זהותו, ובכלל מה המצב איתו, זקוק לאיזה גבר חביב, בגיל העמידה, שיהנהן מולו וישאל "איך אתה מרגיש לגבי כל זה?".

 

אני יודעת שאני יכולה לברבר על זהות עצמית עוד מילים ארוכות, אבל אני רוצה לתת הזדמנות גם לאלה שלא מסוגלים להמשיך לקרוא אחרי מספר מסוים של שורות, שנראה לי שעברתי כבר.

לכן, אני משאירה אתכם עם ההגיגים הללו, שתחשבו לכם, מי אתם, והאם אפילו במילה אחת אתם יכולים לתאר קמצוץ ממי שאתם.

אני יודעת שאני עדיין לא מסוגלת, ובאימא שלי, מילה אחת זה אפילו יותר מידי כרגע.

 

היו שלום.

אני הייתי סאפ (לא! זאת לא הגדרה עצמית).

נכתב על ידי , 5/10/2009 23:34   בקטגוריות אמא, חיים, יחסים, מוות, מחשבות, מחשבות ותהיות, מטרה, מסקנות, מציאות, קטעים שכתבתי, ביקורת, שחרור קיטור, הגדרה עצמית, זהות, סטרייטים, גייז, רזה, שמנה, שמות, ספיר, אקדח  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



28,987
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Bobale אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Bobale ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)