הנשיקה הראשונה שלי, דווקא סיפור די מצחיק, היא הייתה בהפתעה לחלוטין מצידי, ומצידו של שותפי למעשה היא הייתה כנראה מתוכננת מאד.
הוא היה חבר מאוד טוב שלי, אבל כמו חברה הכי טובה, ואז הוא החליט שזה לא מספיק לו, עשה את הצעד. היה מתוק, ומפתיע ולא נתתי לזה להיות מוזר.
התגובה הראשונה שלי הייתה "מה אתה עושה?" והוא, כזה חמוד, "מנשק אותך", "חח באימאשלך, לא שמתי לב".
הסיגריה הראשונה שלי, אי שם באותה התקופה אני חושבת, מאיהל'ה, חברתי המדהימה משכבר הימים, החליטה שברצונה לנסות לעשן, הלכנו יחדיוה לקנות סיגריות בודדות בקיוסק שכבר סגרו אותו (מעניין למה, אולי כי היינו קטינים וקנינו שם אלכוהול וסיגריות -_-), ישבנו ליד ביה"ס היסודי בכיכר כרכור המפורסמת וניסינו לעשן. ככה עישנתי עד כיתה י"א, עם הרבה הפסקות עד שהפסקתי לגמרי, חבל על הריאות שלי ויותר מזה, על מיתרי הקול.
הפעם הראשונה שלי, טוב, היא לא הייתה כל כך מזמן, אני לא מפרטת יותר מידי, חוץ מהעובדה שהפרטנר שלי היה (ועדיין) מדהים, מתוק ומתחשב, ורק חזר על העובדה כמה חשוב לו שזאת אני שאיתו. כן, יש בחורים מתוקים בעולם הזה מסתבר. ואני תפסתי אחד, או שאולי הוא תפס אותי.
הפעם הראשונה שקינאתי, זה סיפור משעשע, הייתי בכיתה ד', עברה לכיתה שלנו ילדה חדשה, טל, וכל יום היא הייתה מתלבשת בצורה הכי מדהימה שאפשר (יחסית לילדה בכיתה ד' כמובן ויחסית לבגדים המזעזעים שהיו אז באותה תקופה), בכל מקרה, אני זוכרת שחזרתי הביתה ואמרתי לאמא "אני רוצה ג'ינס עם כוכבים כמו של טל!" ומאז אני חזק בעסקי האופנה.
את הפעם הראשונה הבאה, אני מציעה לא לקרוא, אלא אם כן אתן בחורה, כי מדובר כאן על המחזור.
זאת הפעם הראשונה הכי מצחיקה שיש, כמובן שלא אכנס לפרטים (איכס), אבל אני רק יכולה לומר שזה היה מלווה ב"אמא!!! מה זה? איכס! מה עושים? לאן להסתכל?" והרבה דרמה, כבר אז בגיל 13 התברכתי (או שלא) בהיסטריה משובחת.
הפעם הראשונה שקיבלתי כרטיס אשראי, היא תתפלאו ידידי הוירטואליים, היום! כן כן היום בבוקר נסעתי עם אבא לבנק וקיבלתי את כרטיס האשראי שלי שלצערי לא אשתמש בו כי אין סיכוי שאני מבזבזת את הכסף היקר שלי. אני חסכנית ברמות קשות, אני הבחורה הכי חסכנית שקיימת, ובכל זאת אני מצליחה לא להיראות כמו הומלסית (ככה זה כשעדיין חיים עם ההורים, להם יש כסף משמע הוא שלי [צחוק מרושע] ואני אבזבז אותו).
הפעם הראשונה שקראתי ספר טוב, זה היה בסוף כיתה ח', קראתי את 'צופן דה וינצ'י', מותח, עשיר ומלא תובנות בשביל ילדה צעירה שכמותי והבנתי שמעתה והלאה אני אהיה תולעת ספרים. וערמות הספרים בבית שלי רק מוכיחים זאת.
עדכונים של הרגע האחרון
אני מסיימת כאן, כי התחלתי ספר חדש 'האיש שהיה יום חמישי' של גילברט קית' צ'סטרטון, יש לו שפה מעניינת שעדיין לא נתקלתי בה והוא מאתגר אותי לקרוא עוד ועוד.
חוצמזה שהערב אני פוגשת את החברה החדשה של דודה שלי, ואני מתרגשת, הן כאלה חמודות ואני כל כך מאושרת בשביל מיכ שהיא מצאה מישהי.
המשקפיים החדשים שלי היו אמורים להיות מוכנים היום אבל אני אסע לקחת אותם רק ביום ראשון (ארג), תאזרו בסבלנות לפלא הזה, אתם תמותו על היציאה החדשה שלי, ואם לא, מכות.
בצפר זה כיף ומצחיק, חוץ משיעורי מתמטיקה בהם אני יכולה להישבע שמנת המשכל שלי צונחת ואין פעילות מוחית.
יש עוד המון מה לספר, אז אולי אשוב עוד כמה ימים לחפור בצורה נרחבת יותר, בנתיים אני זזה למיטה לקרוא.
יאאלה, נתכתב בשמחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
