פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

והרי לה תקופה שאם ומתאפשר, אפשר לקרוא לה נחמדה, ואפילו, אם דוחפים עוד קצת במעלה המדד, אז נחמדה +.

העובדה שאני עייפה כבר בעשר וחצי, העובדה שאני בקושי מצליחה להספיק לראות תוכנית אהובה והסיבה שיש לי ציונים והערכות מעולים יכולה להסביר לכם את ההגדרה שלי לתקופה הזאת.

תמיד התעניינתי מתי תקופות נגמרות, מה מסיים אותן? תעודה? טראומה? או שפשוט כותבים "הסוף" והיא נגמרת?

לתקופה יש תאריך התחלה? יש לה דד ליין? (טוב חלאס עם התהיות, סתמי).

בזמן האחרון הראש שלי לא נודד ופורץ את גבולות הדמיון הרופפים שלי, ובטח הבנתם את זה לבד כי כל מה שאני מעדכנת כאן הוא ברבורים קצרים על מה עשיתי ולאן הלכתי. ואל נא נשכח את הזבובים שפלשו למרחב האישי שלי והקימו בית קטן בערבה/בטן שלי.

בא לי שתקנאו

הערכה של המורה לאנגלית: "אם הייתי רושם כל מה שאני רוצה שתלמידה תהיה, הייתי מקבל את ספיר. פשוט מושלמת מכל הבחינות, וכל זה עם הרבה צחוק ושמחת חיים".

אני הולכת עכשיו להתאמן בפסנתר ואז לכתוב רשימה לטיול השנתי האחרון בחיי ואז אולי אני אקרא קצת מורקמי שיפתח לי את הנשמה ויכניס לי קצת השראה לראש.

בנתיים, פיס אאוט.

ברגעים אלה ממש יש לי זבוב בבטן שמתרבה ופותח מושבת זבובים מצומצמת (אני מקווה), וכל זה קרה כי אתמול בטיול 'יום בעקבות לוחמים', חטפתי מתקפת פיהוקים מרוב שיעמום בתערוכת החילות אי שם על הרי הגולן, ופיהקתי ופיהקתי עד שלבסוף הותקפתי ע"י זבוב אמיץ במיוחד שהחליט להגיע אליי והשאר ידוע לכם.

יש לציין שבזמן המקרה השמעתי קולות של בת יענה שנחנקת למוות ע"י בת יענה אחרת שרצתה את בן היענה (יש לזכר של בת יענה שם?) שהבת יענה גנבה לה. מסובך? טוב תדמיינו שאתם בולעים זבוב, ותבינו איך הרגשתי.

בקיצור, סתם הרגשתי צורך לשתף, אוי למי שמלגלג עליי (הערות ציניות יתקבלו בברכה), ואם כבר ליגלגתם, אז שיהיה בסטייל (לא שיש לי מושג איך מלגלגים בסטייל).

היום התמרמרתי באוזניי המורה המגניב שלי לאנגלית שנמאס לי לכתוב חיבורים על נהיגה כל הזמן. אז בתשובה הוא אמר לי "ספיר, אי אפשר לכתוב כל הזמן על נושאים שאת אוהבת, כמו סקס". אני חושבת שכל מילה מיותרת כאן.

ועוד מאירועי היום, המורה שלי למוסיקה חושבת שאני מרוקאית. אין לכך שום סיבה ממשית, חוץ מהעובדה שכשהיא לימדה טרנספוזיציה נהייתי אדומה מרוב עצבים וכשהיא ניסתה להסביר לי התעצבנתי עליה כל שלוש שניות. בכל מקרה, אני לא מרוקאית, אני אשכנזייה. לגמרי. לא שיש לי משהו נגד מרוקאים (לא סובלת אותם), הם אנשים נפלאים (בחיים לא תמצאו אותי מסתובבת עם אחד).

טוב, ברור לכולכם שזה בצחוק כן? אני לא רוצה לקום מחר בבוקר בלי יד ועם אבנים בכליות (שלא נוצרו שם בצורה טבעית). 

אני מרגישה לא פרודוקטיבית בעליל, כל חבריי החמדמדים הקטנים ממני באלפי שנות אור (חצי שנה), כבר עברו תיאוריה והתחילו ללמוד נהיגה, ורק אני, ספיר העצלנית המדופלמת עדיין לא למדתי תמרורון אחד קטנצ'יק פיצפונצ'יק חמודצ'יק בעל פה. בושה וכלימה ממש. בעצם, יאללה לאן כבר יש לי לנסוע? (שכנוע עצמי שכנוע עצמי, טוב סעמק זה לא עובד, יש לי מלא מקומות ללכת אליהם, כמו למשל לביקורי בית אצל כל אחד ואחד מכם קוראיי הוירטואליים המתוקים).

טוב, אסיים בנימה אופטימית (ללא כל סיבה נראית לעין), ואצ'פר אתכם בתמונה של המשקפיים החדשים שלי שאני יודעת שכל כך חיכיתם להם,

אני מקווה שכולכם עדיין בריאים ושלמים ולא תקף אתכם אף זבוב, חרגול או חיפושית משה רבנו עצבנית שגנבו לה את הנקודות.

אולד סקול משהו, מה אתם חושבים? (יש לכלול בתגובה על המשקפיים רק את המילים: מדהים, מקסים, מהמם, מושלם וכדומה).

יאללה, התחפפתי להתאמן בפסנתר (יה רייט אני הכי רואה טלוויזיה),

נתכתב בשמחות.