לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

מקום בו ההשראה מקבלת מקום להישפך, הביקורת פורצת החוצה, החיים עוברים ברנדומליות מתסכלת ודפים שלא היו פעם עץ נערמים בתוך מחברת גדולה של כתיבה.

Avatarכינוי: 

בת: 31

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תמרורי אזהרה


הבאסה עם זין גדול זה שהוא ממכר.

ואז נוצר מצב כזה שאני לא סובלת את הבנאדם אבל ממש אוהבת לגמור. 

יש קשר ישיר בין העובדה שהוא בן זונה לזה שהסקס כל כך טוב. רק בגלל כמות הנשים שעברה לו בין הסדינים. 

 

הוא כולו דיבורים. נצלן. אגואיסט. קשקשן. ילדותי. 

איפה שהוא בפנים נדמה לי שאני רוצה להציל אותו. להפוך אותו לנכון. 

זה מדהים כמה אפשר לא לסבול בנאדם ובאותו זמן לרצות שהוא ישים לב. איזה היגיון שבור. 

 

בכל מקרה. אני מנסה לסיים את זה עם הבחור השני. ״הנורמלי״ אני קוראת לו. 

אנחנו מדברים על להיפגש ולדבר והוא פתאום לא מחזיר סמסים. מנסה לשחק אותה קשה להשגה. הוא לא מבין שאני לא באמת משחקת איתו בחתול ועכבר.

 

שכבתי עם מישהו אחר יא נבך. 

וזה לא כל כך באשמתך. 

הלוואי שהיית מתאים. 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 13/6/2013 04:43   בקטגוריות אישה, בחור, גברים, הוא, זין, חוויות, חרא, טמטום, יחסים, מיטה, מין, מכורים, מציאות, סיפור אמיתי, רגרסיה, רצונות דחופים, שחרור, שקרים, תובנות, תשוקה, תשומת לב, שחרור קיטור, אהבה ויחסים, פסימי, סקס  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ניסיונותיי הנואשים למצוא את התרופה לטמטום רק מולידים עוד קצת ממנו


החרישו כולכם! והסכיתו (כן זאת מילה אמיתית, אנאלפאבתים) אני פותחת כאן פוסט מן השורה הראשונה (או הרביעית, Same shit). בקיצור, להלן הגיגים משובחים (אם אני אגיד את זה מספיק פעמים אולי זה יהיה נכון).

 

מכירים את זה שאתם כותבים משהו די ארוך בשיחה עם מישהו במסנג'ר, ואז בזמן שהוא קורא, אתם גם קוראים את מה שכתבתם, ומגלים שבטעות הושמטה לכם איזה מילה מרוב חיפזון, ובאותו רגע אתם מבינים שכל הפואנטה של מה שכתבתם אבדה לה בין מילים שכבר אין קשר בניהן. והשיחה, כבר המשיכה הלאה, ואין שום אפשרות לתקן את העוול שנעשה.

נכון שזה פשוט מסתכל?

אני חושבת שמרוב תסכול פשוט אשים קץ לחיי. או אאמץ ילד. אבל בגלל שאני צעירה מידי אז אמא שלי תגדל אותו והוא יחשוב שאני אחותו וכשהוא יגדל הוא יהיה נורא מבולבל ולא יבין למה אני מביטה בו בעיניים נוגות וקוראת לו בני.

אמאלה! אני חושבת שאשכרה יש לזה פוטנציאל להיות טלנובלה וזה גורם לי לבחילה.

 

אני חייבת לציין שיש לי תובנה חדשה בחיים ואני חושבת שהיא שווה מינימום פרס נובל לחשיבה יצירתית.

טמפונים הם חבריה הטובים ביותר של האשה ולא יהלומים אשר מסתננים למחשבותינו כדעה הרווחת בקרב בנות מיני ושאר הפייגעלך המתוקים שלנו.

אם עדיין לא הגעתם למסקנה הזאת בעצמכם, התביישו לכם! אם עדיין לא קניתם לחברה שלכם חבילת o.b אתם חרא של חברים ואין לכם מושג מה אנחנו באמת רוצות. (סתם אבוי, שלא תעיזו, זה יהיה שווה ערך לתקיעת גרעפס בדיוק כשבאים להתנשק).

אני אעזוב את הנושא הזה כי אני מתחילה לדמיין ראשים מנוענעים בתחושת חלחלה ועכברים הנוטים לעבר האיקס האדום בצד שמאל למעלה (שלא תעיזו זונות).

 

אני צריכה ללמוד בעל פה עד יום חמישי את היצירה שלי בגרמנית לבגרות במוסיקה, הצלחתי בית אחד (אני מנסה לשכנע את עצמי בזה), אין לי בעיה עם ההגייה, יש לי בעיה עם הזיכרון, אני כמו דג סלמון קטן, שמוציאים אותו מהמים, והמוח שלו מתמלא באוויר, וכל הקשקשים מתייבשים והתאים נמחקים ואז הוא חוזר למים ואשכרה מאמין שהוא כריש.

זיכרון זה לא הצד החזק שלי, האם הצלחתי להוכיח טענה זו? (למי אכפת).

 

Er ist gekommen מאת רוברט פרנץ (סתם הבית הראשון לשם המחשה)

Er ist gekommen in sturm und regen

ihm schlug beklommen mein herz entgegen

wie konnt ich ahnen, dass siene bahnen

sich einen sollten meinen wegen

 

יום אחד כשיהיה לי כוח אני אכתוב את כל המילים וגם את התרגום לאנגלית ועברית שכתבתי לבדי (מהמתלהבים).

 

טוב קרו היום בתכלס המוני דברים מצחיקים, עדיין כואבות לי הלחיים מלצחוק, אבל אני אמנע מכך ואמשיך בדרכי,

לא ברור איך הגעתי לפוסט הזה, התכוונתי ללכת לישון לפני שעה כבר (ישרא ממכר?).

אני אותיר אתכם עם תמונה קטנה מהיום, תעשו חיים (לילה עכשיו, מה אתם כבר יכולים לעשות? טוב בעצם, הרבה דברים).

 


אלי ואני בבצפר היום
אם אתם תוהים מהו פשר המדבקות, לי ואלי היה משעמם עד מאד בשיעור אזרחות, תנ"ך ובחיבור גם כן ולכן בזמן שהכנו צ'ופרים לטיול השנתי (האחרון בהחלט לכיתה י"ב), התחלנו לכתוב דברים מטופשים על מדבקות ולהדביק על עצמנו ועל אנשים אחרים. התוצאה: הרבה כאבי לחיים וחיוכים.

 

שיהיה לילה נפלא,

תזכירו לי לצלצל למקום שאני עובדת בו ולזכיר להם שאני עדיין בחיים?

אה וגם למנחה שלי בעבודה העיונית במוסיקה, אני חושבת שהיא שכחה שהיא צריכה לכתוב לי פרשנות על יצירה של גלוק. פדיחה.

 

וכאן נפרדות דרכינו (עד לחפירה הבאה).

נכתב על ידי , 9/11/2009 23:05   בקטגוריות מצחיק, טמטום, אישה, חבר, שקט, יצירות, מוסיקה, רסיטל, גרמנית, דגים, טיול  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



28,987
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Bobale אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Bobale ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)