פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

המורה שלי לפיתוח קול באה אליי הביתה היום. כל שריר בגוף שלי רעד משמחה. האישה הזאת היא שמש, היא אוויר לנשימה, היא אלוהים.

היא יושבת בחדר שלי ואומרת לי לחזק את הבטן, לשיר ככה, להביא את הלשון לכאן, לכוון לחזה ולאף וכל מיני ענייני שירה כאלה ואחרים ואני בכלל בעולם אחר. הכל פרפרים ופרחים ופיות קטנות ששרות בדיוק בקול שלה את כל מה שהיא אומרת. 

אמרתי לה שאני מפחדת. היא אמרה לי שאני מושלמת ושאני צריכה להתחיל להיות יותר נרקיסיסטית לגביי הכישרון שלי כי אין עוד כמוני.

אחרי שהיא הלכה בכיתי. בכיתי מהתרגשות ומעצב ומכעס. 

אמא אמרה שאני לא צריכה לכעוס על עצמי שלקח לי כל כך הרבה זמן להתקשר אליה ולקבוע שיעור. היא אמרה שלפני שלושה חודשים לא הייתי במקום טוב, ושעכשיו אני מוכנה לחזור ללמוד.

אתם פשוט לא מבינים איך אני מרגישה כשהצלילים האלה יוצאים ממני. אפילו עכשיו כשאני כותבת כאן, הדמעות יושבות לי בקצה העין, מאיימות לנטוש ולזלוג במורד לחיי. והגוש הזה בגרון, שמעיד על האהבה הגדולה שלי לקלאסי, למחזות הזמר ולג'אז. 

אני מבינה עכשיו שאני לא אני בלי הצלילים האלה, בלי השיעורים האלה, בלי המוסיקה הזאת. כל הזמן הזה לא הייתה לי השראה לכלום כי לא יצרתי את מה שנועדתי ליצור.

אני מאושרת עכשיו. פשוט מאושרת שאני יודעת שבכל שבוע אני אזכה לשיר ולהתקדם למקום שבו הרגשתי הכי טובה והכי חזקה. 

הבנתי היום שאני צריכה להפסיק לחשוב על מה שהיה לפני שהפסקתי לקחת שיעורים, אני צריכה לחשוב על מה שיהיה. היא אמרה שבזמן הזה הנמוכים שלי קיבלו עומק ורכות והם מדהימים. "את מצו מושלם" היא אומרת. "המנעד שלך רחב, בדרך כלל לסופרן קשה בנמוכים ולאלט קשה בגבוהים, ולך יש את הכל".

זמן, זה רק עניין של זמן.

אני מתגעגעת לריח שכבר לא שלי, מתגעגעת למגע הידיים הגדולות שהרגישו כאילו אוחז אותי ענן רך, ענן שעוטף ומחזיק חזק חזק מפחד שאחמוק בין גבולותיו הדקים ואפול מטה.

אני מתגעגעת לשיער הרטוב אחרי המקלחת, לג'ינס הקרוע הדהוי שאתה כל כך אוהב, לגומה האחת והיחידה שעולה בזוויות הפה שלך כשאתה מחייך אליי.

אני מתגעגעת לשיחות הארוכות על הכל ועל כלום, אני מתגעגעת לנשיקות הארוכות וההתעסקות בשיער.

אני מתגעגעת לראות את הפנים שלך כשאתה רואה אותי מתקרבת לשביל של הבית, אני מתגעגעת לדגדוגים שהשאירו אותי בלי אוויר.

אני מתגעגעת ללילות ללא שינה ביחד, אני מתגעגעת לבעיטות הקטנות בלילה כשאתה נוחר ומתעורר מלא הכחשות.

אני מתגעגעת לבקרים שהתעוררתי וגיליתי שאתה ער ומסתכל עליי ישנה, אני מתגעגעת לעיניים שלך שהרגשתי שיכולות לראות דרכי.

אבל על כל אלה ויתרתי, השארתי אותם לך ועזבתי, ואתה לא רוצה לשחרר.

בבקשה תפסיק להתקשר, זה גומר אותי מבפנים.