פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

משתכשך ברדוד

לא נכנס לעמוק

הייתה לי רגרסיה מטורפת ושמעתי שלושה שירים של שייגעצ (פאן)

אני רוצה ללכת להופעה של נינט ב30/1 בברלה, תבואו גם

אני חולבת ברפת כבר מיום ראשון, זה כיף, יש שם פרות ועגלים קטנים, אה ואל נא נשכח את החרא

אני נכשלת הסמסטר הזה בביולוגיה והתמחות רפת עיוני (זה לא באמת אכפת לי, העיקר שאני מצליחה במתמטיקה)

אחרי קצת זמן שאני לא בבית אני פתאום מעריכה את המיטה שלי הרבה יותר, בעיקר כשהיא עם מצעים נקיים וריחניים.

לאמא שלי לעומת זאת לא התגעגעתי, היא פולניה, והיא מציקה לי, בעין ובאוזן (כולי תקווה שזה יעבור לי מתישהו, העובדה שהריאקציה שלי אליה היא כמו תגובה ליתוש).

יורד גשם שוב, אני בקונכייה שלי, לא כלפי חוץ, אבל אני יודעת את זה.

רצונות/השגים

אני רוצה שיקראו לי בכתב היד (שטויות שעושות טוב על הנשמה)

אני מוגשת על 95 באנגלית (האפינס)

למדתי את המילים של השיר הגרמנית בעל פה (גאווה אישית קסומה)

עפתי לעשות דברים חסרי משמעות

מלאה בכאלה. אספקטים.

יש שיגידו שלא, יש המכירים מעט, או אפילו רק צד אחד.

אני לא יכולה אף פעם להגיד על הזין שלי ולחשוף את כולם בבת אחת, זה גם מבלבל וגם לא בר ביצוע.

יש שיגידו, שיבוט, צל ועוד מילים באותה הקונוטציה, ומצידו השני של הגשר הרעוע עומדת אני וצועקת כנראה בשפה שלא מובנת לאותם בריות נרגנים, "אינדיבידואל, אינדיבידואל".

אז לאט לאט אני מכבה עוד תמונות מוארות של סימני היכר בראשי, מרחיקה את כל אותם אנשים אבודים שמאמינים שמצאו אותי.

ובנתיים, צוחקת, ראש קדימה ולאחור, מתבלת באגדה קטנה פה ושם וסוגרת את התריסים. יורד גשם, לא מתאים שנירטב.

*שמתם לב שחזרתי, רק טיפה?