תעשו לי טובה, אני לא באמת חברה שלכם.
כל ההתבכיינות הזאת, הרדיפה, השיחות, זה לא בשבילי.
זה אולי מגעיל, אולי אגוצנטרי, אבל די, כמה אפשר להיות אינפנטילים.
אני לא מתעסקת בנושאי טלנובלות נעורים, לא כמה אוהב, מי מרכל וכמה השמנתי.
אני לא מדברת על כמה חמוד, איזה מתוק, ועל הסיקס פאק שמקשטת אותו.
אני לא עסוקה בזה, כי זה לא מעניין, בדיוק כמוכם.
אני שם רק בגלל שיצא וזה הגיל, שיצא ועכשיו אני בתיכון ואני צריכה לשרוד בין הדגיגים הקטנים.
אני לא צבועה, אני פשוט משועממת.
כשאני אומרת משהו למישהו, זה בשיא הרצינות, זאת האמת לאמיתה, כי לא מתאים לי להסתבך בשקרים עם גנון.
ולגבייך, פשוט תפסיקי כבר, יאאלה, הלכת, אז הלכת. שחררי גאדמיט.
נ.ב חשוב
אבא שלי היה מעורב בתאונת דרכים, איזה אידיוט סטה מהכביש ומחץ אותו בין שתי מכוניות. הרופא אמר שהוא היה יכול להיות נכה לכל החיים.
זה עדיין לא באמת חלחל אליי עמוק מספיק כל העניין הזה.