לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

מקום בו ההשראה מקבלת מקום להישפך, הביקורת פורצת החוצה, החיים עוברים ברנדומליות מתסכלת ודפים שלא היו פעם עץ נערמים בתוך מחברת גדולה של כתיבה.

Avatarכינוי: 

בת: 32

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מתוק לא מתוק לא


חטפתי איזה משהו בגרון. דלקת או איזה שטות אחרת. בקיצור, מציק. לא נעים. כואב.

אבל אני מעדיפה אלף משהוים בגרון (לא, לא זה. תמשיכו לקרוא, סוטים) על פני אמא שלי. אין לי בעיה שתתקיים, באמת שלא, היא לא מפריעה לי, כל עוד זה לא קורה לידי, ואני לא שומעת את הקול שלה, או צריכה לענות על השאלות שלה ולשמוע את הטענות שלה ואת שיחות הטלפון המייגעות שלה עם האחיות המייגעות עוד יותר שלה. 

האישה הזאת היא גוש מייאש. אני מיואשת כבר מרוב שהיא מייאשת. אני לא יכולה לסבול עוד רגע במחיצתה. מה גם שהיא מטומטמת. בשיא הרצינות. פעם חשבתי והאמנתי בכל לבי שיש עליה, שאפשר להחזיק ממנה כבנאדם עם תובנות, עם ראיה קדימה אבל לא. היא פשוט סתומה. היא פשוט תקועה. גם אחרי שהיא כביכול לוחצת על הגז, מעבירה הילוך, ועולה על הכביש המהיר, היא עדיין בתוך המכונית שכולם עוקפים ושבדרך גם נתקעת בשוליים ומחכה לאיזה גרר שיציל אותה.

 

בקיצור. אפשר כבר לעזוב את הבית?

נשבעת שאז נהיה החברות הכי טובות, אני אפילו אתקשר!

פעם בשבועיים

 

 

*ולא, הכותרת לא מעידה על בעיית שגיאות כתיב קלה או חוסר תשומת לב. זה פשוט השיח הפנימי שלי עם עצמי "מתוק? לא! מתוק? לא!!"

היום אמרתי כן, כי היה מותר. ואז ניקיתי את כל הבית בתקווה שיעופו ממני הקלוריות. 

לנקות זה משחרר. תנסו את זה.

נכתב על ידי , 29/1/2012 00:00   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, אהבה ויחסים, אמא, אוכל, מתוק  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חד וחלק


תעשו לי טובה, אני לא באמת חברה שלכם.

כל ההתבכיינות הזאת, הרדיפה, השיחות, זה לא בשבילי.

זה אולי מגעיל, אולי אגוצנטרי, אבל די, כמה אפשר להיות אינפנטילים.

 

אני לא מתעסקת בנושאי טלנובלות נעורים, לא כמה אוהב, מי מרכל וכמה השמנתי.

אני לא מדברת על כמה חמוד, איזה מתוק, ועל הסיקס פאק שמקשטת אותו.

אני לא עסוקה בזה, כי זה לא מעניין, בדיוק כמוכם.

 

אני שם רק בגלל שיצא וזה הגיל, שיצא ועכשיו אני בתיכון ואני צריכה לשרוד בין הדגיגים הקטנים.

אני לא צבועה, אני פשוט משועממת.

כשאני אומרת משהו למישהו, זה בשיא הרצינות, זאת האמת לאמיתה, כי לא מתאים לי להסתבך בשקרים עם גנון.

 

ולגבייך, פשוט תפסיקי כבר, יאאלה, הלכת, אז הלכת. שחררי גאדמיט.

 

נ.ב חשוב

אבא שלי היה מעורב בתאונת דרכים, איזה אידיוט סטה מהכביש ומחץ אותו בין שתי מכוניות. הרופא אמר שהוא היה יכול להיות נכה לכל החיים.

זה עדיין לא באמת חלחל אליי עמוק מספיק כל העניין הזה.

נכתב על ידי , 29/12/2009 22:23   בקטגוריות תאונת דרכים, אמת, תיכון, אנשים, חברים, חמוד, מתוק, גיל, שחרור קיטור, ביקורת, תקופה, שוליים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



28,988
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Bobale אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Bobale ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)