פעם לא הבנתי את המשפט הזה. אתמול נפל לי האסימון.
דברים קורים מסיבה, אחרת למה שיקרו?
בעבר (ועדיין לפעמים), הייתי נוטה לשמוע אנשים מדברים את האמונות שלהם, והם היו מדביקים אותי בצורת החשיבה שלהם, ובאמת שלהם. ובזמן האחרון אני קולטת שיש לי אמת משלי, שהיא אמת ממש סבבה, חמודה כזאת, לא מסובכת מידי אבל גם לא הכי קלילה בעולם. אמת ממוצעת. האמת שלי.
ויש בתוכה את הדברים הכי בנאליים בעולם ולצידם את המהפכות הכי מטורפות. והיא מלאה בקשיים ובפרדוקסים אבל גם בשלווה וכיף.
אני מרגישה טוב, אני מרגישה שאוהבים אותי. הסביבה שינתה את פרצופה, אני יודעת שיש לזה סיבה, והיא קשורה כנראה לעובדה שירדו ממני כמעט 32 קילוגרמים. ומה לעשות ששומן דוחה אנשים. אז אני לוקחת הכל בעירבון מוגבל, ואת מה שאני יודעת שאני באמת יכולה להכיל ולאמץ אליי, אני לוקחת בלי לחשוב פעמיים.
ואם למישהו חורה או מישהו מקנא בדבר המדהים שקורה לי, שיאכל את הלב. זה החרא שלו, לא שלי!!
סופ"ש מדהים שיהיה,
אני מתכוונת להספיק את כל מה שתכננתי לעשות, ואתם?