פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אתמול עשיתי את התיקון הצה"לי הראשון שלי

תפרתי כפתור בחולצה

אני מרגישה כזאת עצמאית

עכשיו רק חסר לי ללמוד נהיגה ולכלכל את עצמי ואני מוכנה לעולם הגדול

חודש בצבא

(תהיתי ביני לבין עצמי מתי הבלוג הזה יקבל צביון צבאי, אבל אין מנוס, ברומא היה רומאי וכולי)

מכירים את מצב הרוח הזה שאין לו הגדרה, כי הוא מקפץ בין אושר עילאי לעצבות מתוקה? 

אז בדיוק שם אני נמצאת. 

מצד אחד, עבר עליי שבוע מושלם בסדנאות של הלהקה הצבאית, ומצד שני, הנה ביום ראשון, כבר משבצים אותנו ללהקות ואני הולכת להיפרד מעשרה אנשים שאני אוהבת באופן שלא אהבתי מימיי. החיבור העמוק שנוצר בין כולנו כל כך מדהים, וממש קשה לי עם הידיעה שמעכשיו אהיה רק עם עוד שלושה אנשים במשך שנתיים ואת כל השאר אראה רק לפעמים או בכלל לא.

אני מרגישה ברת מזל 

ואני מרגישה שיש לי לאן להתקדם בחיים ומטרות לכבוש ואנשים לשמח

עכשיו אלך לסיים את העבודה העיונית שאני צריכה למסור לראש מדור הפקות,

שיהיה סוף שבוע נפלא