פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אחרי שאני מכניסה לגוף שלי כביכול את "האוכל האסור" שקיבל את השם "ארוחה מותרת" (אירוני משהו) אני מרגישה כאילו חטאתי חטא נורא.

כאילו השתנתי על אלוהים, כאילו מילאתי את הבטן שלי - שנראית הרבה יותר גדולה אחרי ארוחה מותרת מאשר אחרי כל ארוחה רגילה שאני אוכלת - בהמון המון המון צמר גפן רווי שומן שיתפשט בגוף שלי כמו סרטן.

אני בחורה הגיונית ואני יודעת שאני בסדר. שזה מותר. שזה חלק מהתהליך. אבל מה אני עושה עם ההרגשה הנוראית שממלאת אותי? אלה לא רגשות אשם כמו פעם, זאת הרגשה אחרת, כאילו שמתי לעצמי רגל כשאני עדיין בשליש הראשון של המירוץ. 

אני צריכה איזה סטירה. ומישהו שיאהב אותי. ומישהו שיסביר לי איך לאהוב את עצמי. וחיבוק. ועבודה. כן עבודה. ורשיון. ולהחליט אם אני אוהבת את הצבע החדש של השיער שלי. אבל שמי שיאהב אותי יחכה שאני אוהב את עצמי קודם. או שבעצם לא. אני בעיקר רוצה שיגדל לי השיער. ורוצה לקום בבוקר, להסתכל במראה ולראות בחורה עייפה ומבולגנת ולא בחורה שמנה ומבולגנת. 

אוי אברוך.

והיא הכי מקסימה מכולן. ומתלהבת מהסלט שקצוץ דק ומהגזרה ומבגדים שלעולם לא הייתי עוטה על עצמי.

והיא שלי, אפילו שאני חולקת אותה עם עוד שניים. אבל אני הראשונה שלה.

והחיבוק שלה הוא אמיתי, והדאגה.

ופתאום גם אני דואגת. וטפו טפו טפו. וחרדות וקיום וחתונה ושתכיר את החתן ותבוא להופעה הראשונה והשניה והחמישים ותכין לי גפילטע בחגים.

והמלפפונים החמוצים ולא זורקים אוכל וניסיונות להבין מה זה טכנולוגיה ואיך לוחצים עליה.

באתי היום בשבילה, אבל אולי גם קצת בשבילי?

הבנתי שבשביל להרגיש טוב כדאי שלא אסתכל על עצמי במראה כל כך הרבה.

כי אם אני מסתכלת יותר מידי זה אומר שאין לי מה לעשות ואני מוצאת פגמים ומרגישה שמנה ושטויות של נשים ופסיכולוגיה בשקל.

מעבר לזה, להסתכל על עצמך במראה אחרי הרבה שעות או אפילו יומיים בהם לא היית מודעת למראה שלך, זה ממש מרומם נפש. וכן, אני מגזימה, אבל למי אכפת.

הצרתי את המדים, בפעם האלף. באמת שהפסקתי לספור כמה פעמים הייתי אצל התופרת. נסעתי לקריה היום והחלפתי את המעיל וחתמתי על סוודר. אני במידות של בחורה נורמלית. אני מרוצה. ומחוייכת. 

חברים אמרו לי שאני צריכה להתחיל להצטלם יותר. אני מבינה שזה נכון עכשיו כי אין לי תמונה עדכנית לשתף איתכם. אז פשוט תדמיינו חיילת גבוהה ולא שמנה!

עכשיו אצא לי לשבת בבית קפה עם חברים לשם החברה ולא לשם האוכל!

לחיי שינויי תפיסה ואורח חיים בריא.