פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

ריח של כביסה.

לשבת קצת במטבח על כוס תה ועוגת מיץ עם אמא ויובל.

להתעקש ולהצליח.

קראתי עכשיו בבלוג של אחד דג מוזר, כתב משהו על זה שהוא שמח שהוא מי שהוא ולא אחר.

ישר חשבתי שבעצם גם אני.

אז למה כל הסיבוכים האלה מסביב, איך עוזרים לי כל המחשבות, הצמיגים והקשרים בשיער?

ושיסלח לי *** (לא אלוהים, איתו אני לא מנהלת דיאלוגים/משא ומתן), מה זה המקצוע הזה חיבור? ולמה אני כותבת עכשיו על הערכים העולים מטיול שנתי, בזמן שבטיול השנתי שהיה לי לפני שבוע הותקפתי ע"י קיפוד, נאלצתי לטפס על הרים ולהתקלח באמצע המדבר?

נ.ב (זה ראשי תיבות שמעריצים את הנ.ב האמיתיים והם אומרים בעצם "נדחפתי בסוף")

כתבתי היום משהו שהחשבתי אותו לסיפור קצר, ואז אמא באה, קראה ואמרה "זה יותר כמו תסריט". ואני מיהרתי להסביר ולברבר.

כוסעמק, היא צודקת, זה אשכרה יכול להיות כמה סצנות של סרט. מה, עכשיו אני תסריטאית? כוס אמא של הכותרות המקצועיות האלה, אני גמד גינה בכלל, הולך?

אם מבטלים את זה שאני קריזיונרית, היסטרית ומטורפת עד כדי קיום יחסי מין עם עז אז נשארים עם אפונה. אחת כזאת ירוקה עגולה, קטנה ומשעממת.

חוצמזה הגעתי למסקנה שאני שונאת מתמטיקה כל כך עד שאני מוכנה להקריב את עצמי למען שאר האנשים בעולם, להתאבד בתלייה ולכתוב במכתב פרידה שזה בגלל המורה שלי למתמטיקה. ככה היא תיאלץ לחיות עם המוות שלי ולא תוכל להיכנס עוד לכיתת לימוד. חברה טובה שלי אמרה שזה כמו מחבל מתאבד שמקריב את עצמו למען העם שלו. במקרה שלי, העם זה חבורת ילדים אוטיסטים בשלוש יחידות שהדבר היחיד שהם עשו לא נכון זה להגיע לביה"ס במקום לישון בבית.

עכשיו יש לי חיבור לכתוב, ואחד ממש מקסים, על הערכים שיש בטיול שנתי.

ואני שואלת, מה לקחה המורה שלי כשהיא חילקה את המשימה?