פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אני חולה כבר מלא זמן!

יש לי חרא של פלאפון!

שוב נסתמה לי האוזן!

אין לי כסף!

אני לא עובדת!

עדיין לא הוצאתי רישיון!

אני בצבא!

די חברים אין לי כוח לכתוב יותר. ויש לי כאב ראש מוזר, שאני עדיין לא יודעת אם הוא קורה בגלל שאני חולה או בגלל שהיקום מנסה לשדר לי מסרים.

ואני כלבה בלי להתכוון ועדיין הטלפון מצלצל. אני צריכה לזכור שתמיד יש אפשרות שהוא לא. ואז מה.

השבוע יש הקלטות לאירוע בצבא שאני משתתפת בו. פעם ראשונה שאני עושה אירוע גדול שלא קשור ללהקה שלי. אני מניחה שזאת גם הפעם האחרונה. אני מנצלת את זה עד הסוף ובאמת נהנית כמה שאפשר.

מי ייתן ובסוף השבוע הזה יהיה לי אייפון, אני אהיה בריאה ואני אצא מהבית!

פעם לא הבנתי את המשפט הזה. אתמול נפל לי האסימון.

דברים קורים מסיבה, אחרת למה שיקרו? 

בעבר (ועדיין לפעמים), הייתי נוטה לשמוע אנשים מדברים את האמונות שלהם, והם היו מדביקים אותי בצורת החשיבה שלהם, ובאמת שלהם. ובזמן האחרון אני קולטת שיש לי אמת משלי, שהיא אמת ממש סבבה, חמודה כזאת, לא מסובכת מידי אבל גם לא הכי קלילה בעולם. אמת ממוצעת. האמת שלי.

ויש בתוכה את הדברים הכי בנאליים בעולם ולצידם את המהפכות הכי מטורפות. והיא מלאה בקשיים ובפרדוקסים אבל גם בשלווה וכיף.

אני מרגישה טוב, אני מרגישה שאוהבים אותי. הסביבה שינתה את פרצופה, אני יודעת שיש לזה סיבה, והיא קשורה כנראה לעובדה שירדו ממני כמעט 32 קילוגרמים. ומה לעשות ששומן דוחה אנשים. אז אני לוקחת הכל בעירבון מוגבל, ואת מה שאני יודעת שאני באמת יכולה להכיל ולאמץ אליי, אני לוקחת בלי לחשוב פעמיים.

ואם למישהו חורה או מישהו מקנא בדבר המדהים שקורה לי, שיאכל את הלב. זה החרא שלו, לא שלי!!

סופ"ש מדהים שיהיה, 

אני מתכוונת להספיק את כל מה שתכננתי לעשות, ואתם?