יותר טוב כלום מכמעט

אוקי.

אני די עצלנית, אבל נחמד לי לעדכן ברווחים. כי אז אני מרגישה יותר את הפערים בין פוסט לפוסט, וגם מרגישה קצת שקורים לי דברים, ולא כל יום נראה אותו דבר..וגם אם כן, אז לפחות זה בכיוון מסויים, בזרם כזה.

אז היו רגעים שהפתעתי את עצמי.

הייתה לי תקופה לחוצה ודי קריטית. איזה חודש כזה.. דחווווס, וחשוב!

וחוץ מזה, זו תקופה שהייתי גם מין משענת עבור אדם יקר לי מאוד, שחווה התמוטטות פיזית ונפשית בבת אחת.

אני בן אדם די פסימי ודי וזה עם שילוב של פרפקציוניזם ומתיחות נשמע כמו מתכון מדויק לפאניקות וחרדות כל רגע.

אז זה לא שלא היו התקפי חרדה. היו. אבל במינון נמוך ואפילו..סביר [בשביל אחת כמוני, עם היסטוריה בקטגוריה].

זה כאילו, אפילו בלי לתכנן את זה, מרוב שהחודש הזה היה כל כך לחוץ והייתי צריכה לעמוד בכ"כ הרבה מטרות..פשוט הייתי עניינית לגמרי.

ניסיתי לעבור בין תאריך לתאריך..בין יעד ליעד, ופתאום הזמן רץ קצת יותר מהר, ווואלה, אני אשכרה גאה בההישגים שלי בתקופה הזו.

הממ..

כנראה שהציפיות שלי היום ממש ברצפה, וזה לאור עונת חורף חרדתית ביותר.

אפשר לומר שהמסקנה שלי זה שבאמת עוזר לי לקחת דברים באיזי, ואם לא באיזי, אז לפחות בצורה טכנית ומתודית כזאת.

מה לעשות, אני ושיגרה די מסתדרים בגדול.

אבל אני מפחדת לתת לזה להעלות את הביטחון העצמי שלי.

אצלי כל הזמן בראש "ציפיוצ גבוהות, אכזבות גבוהות". ברור שזה משהו שהרבה רואים בו כמשהו שמשאיר על הקרקע..

אבל ממבחינתי זה די עקרון תדיר ביומיום.

אז זה כנראה עדיין חזק [והאמת שאני די אוהבת את הגישה הזו..].

וחוץ מזה..

האמת שעדיין יש לי רגעי תסכול כאלה, אבל בנוגע לשני אישיוז אחרים שלי..

אחד זה כל מה שנוגע לחוג המשפחה [המצומצמת..שהיא,איך לומר בעדינות..די רחוקה משיגרתית או טיפוסית] וחיי החברתיים [שהחודש האחרון די דגיש לי כמה הם דלים].

ואו, המוח שלי כל כך דש בזה כל הזמן שאפילו אין לי ממש סבלנות לנסח כמו שצריך. כדי שיצא מובן.

הרעיון הכללי הוא שקצת מחפשים אותי, מנסים לסגור אותי בפינות קטנות. כל מיני עניינים. אוף זה מעייף. במקום לפשט הכל, אז לסבך יתר על המידה..

וואו, איזו חפפיניקיות במשפטים שלי..כנראה זה באמת מתיש אותי מנטלית.

אז די בנתיים.

וחוץ מזה שיש עוד כמה עניינים שבא לי לכתוב קצת.

כל פוסט אני נזכרת למה זה באמת נחמד :)

אז אני בטח אחזור לפה ככה..פוסט פה..פוסט שם.