אני נורא מתגעגע לחן (אקסית שלי) למרות שאנחנו ידידים ישנם לפעמים מחשבות, איך היה יכול להיות אחרת.
אך אני מרגיש שזה עבר, הגיע הזמן להתעסק עם אחרות (לא שהכרתי בזמן האחרון, אלא פשוט היא היתה העילית של הבנות, גם נראתה טוב, וגם היה לי כיף איתה)
אני נראה לי לוקח את החיים ברצינות מידי, נראה לי שהשנה אני אחסוך כסף בכדי שנה הבאה לטוס לטיול בעולם לאיזה כמה שנים. או לפחות פשוט בא לי למות (כן, דווקא קיצוני, לא חושב שאני יעשה עם זה משהו... אך זה סתם הרגשה, מקווה שאני לא פסיכי ולא רק לי יש את ההרגשה הזאת לפעמים)
ראבאק, למה לי לחיות בעולם צבוע, שמין הוא תמיד מקור לבעיות, כסף-בעיות, יופי-בעיות, כל דבר נראה פיל מתוך נמלה. אולי יש לי המון חברים, ואולי אין לי. בעבודה הסטנדרט גילים חברתי 27+ ואני בן 21... לא רוצה להיות כמו בן 27, לפעמים אני רוצה לברוח להודו לדפוק באנגים אחד אחרי השני, לגדל ראסטות, ואולי בסופו של דבר לחזור עם ראש חדש (אפילו בצורת פטרייה)
החיים קצרים צריך להנות מהם, רק הכל תלוי בדברים שאתה לא שולט בדברים, אז אתה נהפך להיות מריונטה (בובת חוטים) של הממשלה, חברה, עבודה ו/או לימודים.
ואללה אין לי כוח לזה, כן, בא לי לזיין, בא לי להתאהב, בא לי חסך משיעמום, בא לי לא לעבוד ושיהיה לי כסף שלא יגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
